מקצת שבחו

'נקדמה פניו בתודה בזמירות נריע לו' - שם רמז למה שכתבתי בספרי בקטן מעשה אברהם חלק א' בסימן ב', שמן הדין חייב האדם להתוודות תחילה קודם שיתחיל הזמירות, כיוון שהתפילה במקום קורבן, וקודם הקרבת הקורבן צריך האדם להתוודות תחילה ואחר כך מקריב קורבנו.
ולכן מנהג יפה הם עושים בקהילת קודש בקור חולים יכון בצדק, שבכל יום ויום קודם זמירות מתוודים ואומרים ויעבור וממזמור ממעמקים ואחר כך מתחילים לומר זמירות, ומנהגם של ישראל תורה היא, כמו שהארכתי לפי מיעוט שכלי, קחנו משם.

אם באו התלמידים הצמאים ללמוד תורה מפי הרב, אל יעלה על דעת למנוע ממנו, כי קללה יחשב לו. אלא אהוב ללמד בהמון - להרבות תלמידים. ואם אתה עושה כן דע לך כי שכרך הרבה מאוד, שיש לך ברכה בתבואה הדומים לגשמי הברכה, הבאים על ידי ה' מן השמיים ...
המשיל תורה למים: מה מים מן השמיים שנאמר 'לקול תתו המון מים' - מן השמיים שהם גשמי ברכה 'ואספת דגנך', כך דברי תורה שנתנו מן השמיים לרמוז שדומה להמון התלמידים.
וכדי שלא יעלה על דעת הרב ליקח שכר לימוד מהתלמידים הצמאים לתורה: 'משם שמיך' ופרוש - 'מה מים חיים חינם לעולם, כך דברי תורה חנם לעולם'. ...
וכדי שלא תאמר שכיוון שהתורה בא לו לאדם, אלא על ידי עמל וטורח, וכמו שנאמר בירושלמי, אם כן מעיקרא - מה לו ללמד תורה לרבים?! שהרי זה דומה לדין באר מים חיים, שמשום שיגע בחפירה נהיים לו כמים של יחיד, ויכול למחות לבני העיר הצמאים אל המים להסתפק מהם.
וככתוב לזה דרשו סמוכים שנאמר: 'מה מים יורדים לעולם, כך דברי תורה יורדים לעולם' דייקא, וכלומר שמה מים יורדים לעולם, ונהיים מים של רבים, ונהנים ממנו כל צמא, כך דברי תורה.

'שוא לכם משכימי קום, מאחרי שבת, אכלי לחם העצבים, כן יתן לידידו שנא - מי שנדד שינה בעולם הזה, ועוסק בתורה בלילה הקב"ה מושך עליו חוט של חסד' -
באנשים גומלי חסדים טובים, שיושבים העניים בביתם ומאכילים לפיהם מעדני מלך, שכגון אלו - אין צריכה לנדוד שנתם בעולם הזה, לעסוק בדברי תורה בלילה, כדי שהקב"ה ימשוך עליו חוט של חסד, שכיון שבלאו הכי, במידת החסד שיש בהם, ניתן להם סגולה כזאת.
ועכשיו זה שכתוב 'שווא לכם משכימי קום' - תיבת 'לכם' דווקא, והיינו לומר שדווקא לכם, שאתם גומלי חסדים טובים הוא שווא משכימי קום ...
'כן ייתן לידידו שינה' - ייתן לידידו אינה כדרשת הש"ס שהוא מלשון נדידה, אלא הוא מלשון ידיד, והיינו שהאיש העושה חסד, כי הולך בדרכי ה', שהוא אל רב חסד נקרא ידיד ה' כנודע, וכלומר שכגון אלו, שאתם אנשי חסד ראוי כל אחד ליתן שינה על עפעפיו .

'שלום רב לאוהבי תורתך ואין למו מכשול' - אפשר לפרשו כידוע מנהג העולם שכשרואה איזה עשיר לאיש עני ואביון ואינו מרבה רוב השלום בפיו ובשפתיו, אלא הוא נותן שלום בראשו והיינו טעמא שמתפחד שאם ייתן לו שלום בפה מלא אזי ישאל איזה דבר מרובה, ולזה מנענע ראשו דווקא.
וכל זה הוא באנשי העולם, אבל בתלמידי חכמים עליהם להרבות שלמים מרובים, משום שאינן מתייראים, שישאלו מהם איזה דבר, שאין לו ומה ייתן לו, שהוא איש עני כמוהו.
לזה אמר 'שלום רב לאוהבי תורתך' - שמרבים שלום לכל העולם בפיהם ובשפתותיהם, והיינו הטעם ש'אין למו מכשול,' שישאלו איזה דבר ממנו, ופשוט.

'בונה ירושלם ה', נדחי ישראל יכנס' - צריך לומר למה שינה ואמר 'בונה ירושלם' - לשון הווה, ולא יבנה ירושלם, כמו שכתב אחר כך 'נדחי ישראל יכנס'? ...
וזאת אומרו בונה ירושלים ה' שתמיד בכל יום ויום בונה ירושלים ה' על ידי מלאכי השרת עסוקים בבניינו כמו שנאמר וזה הוראה עצומה כי נדחי ישראל יכנס ולא שכחנו ה'.

שככה יעשו בני, ה' ישמרם ויצילם, לחלק לפני מיטתי הארון שלי צדקה לכל עני ואביון אשר המצא ימצא בעת ההיא לעילוי נשמתי לקיים מה שאמר הכתוב 'והלך לפניך צדקך וכבוד ה' יאספך'