מקצת שבחו
חכם יוסף מור יוסף, נולד לאמו ולאביו חכם שמואל מור יוסף, בשנת תרס"ו (1906) בעיירה בוז'עד במרוקו.
תורתו למד מפי רבו, החכם המקובל יוסף גבאי, ראש הישיבה ורב העיר בוז'עד, מחבר הספר 'כתונות יוסף'.
בשנת תרפ"ו (1926) חיבר לכבוד רבו, ספר חידושי תורה ודרוש לתפילין. חיבורו הוסתר על ידו, ונמצא בעיזבונו רק לאחר פטירתו. הספר נערך ע"י חכם אליהו גבאי, ויצא לאור בירושלים בשם 'תהילות ליוסף' בשנת תשס"ב (2002).
חכם יוסף מור יוסף נשא לאישה את זוהרה ונולדו להם אחד עשר ילדים.
חכם יוסף מור יוסף היה מוהל, סופר בית הדין, שוחט, דרשן, מורה צדק, ודיין בבית דינו של חכם דוד הכהן בעירו בוז'עד. הוא ערך חופות כדת משה וישראל למאות זוגות. עסק רבות בצדקה וחסד, והיה חבר בחברה קדישא, שלא על מנת לקבל פרס. הוא התרחק ממותרות ומכל פאר חיצוני, ולא נענה לבקשות משפחתו להתלבש בבגדים מכובדים יותר. כשפקדו את העיר בוז'עד שטפון עז, נסחף אחד הבחורים בזרם. חכם יוסף מור יוסף, קפץ אל המים, והצילו. כאחד הבתים בעיר עלה באש, ובתוכו ילד קטן, טיפס חכם יוסף מור יוסף על קיר הבית והצילו.
בשנת תשי"ד (1954) במהומות בעיר בוז'עד כנגד השלטון הצרפתי, החלו התקפות כנגד יהודי העיר. ראש הקהילה בנימין עמור יצא מבית הכנסת אל המושל הצרפתי כדי לבקש הגנה ליהודי העיר. משבושש לשוב, יצא אחריו, אביו, מאיר עמור הי"ד, שנתפס ע"י הפורעים ונרצח. חכם יוסף מור יוסף, הביאו לקבורה בגבורה למרות סכנות הפורעים.
בשנת תשט"ז (1956) זכה ועלה לארץ ישראל. הוא התיישב בעיר חדרה, והתפרנס מעבודת כפיים, כפועל במטעים. עם כל קשיי הקליטה, לא הפסיק לשרת את הציבור, בבית הכנסת ומחוצה לו. היה הולך מרחקים עצומים כדי לשמש מוהל, ובמקום שהורי הילד היו דחוקים, היה מכין מכספו את סעודת הברית.
בשנת תשל"ד (1973), במלחמת יום הכיפורים, נהרג בנו מאיר מור יוסף, בעת שחילץ טנקים משדה מוקשים בחזית הדרומית. לזכרו הקימו הוריו את בית הכנסת 'אוהל מאיר' בשכונת בית אליעזר בחדרה.
חכם יוסף מור יוסף חלה בדלקת ריאות ונפטר ביום ז' באדר בשנת תשמ"ח (1988).
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד בשל שנאת חינם נמכרתם, וכשתכלה פרוטה מן הכיס תגאלו.
'חנם נמכרתם ולא בכסף תגאלו' - וקשה, שאם היא מכירה אינה חינם, ואם היא חינם אינה מכירה. ועוד מהו 'ולא בכסף תגאלו', מאחר שאמר 'חנם', בוודאי הקדוש ברוך הוא גואלם חינם. אבל יובן על פי מה שאמרו בגמרא: 'אין בן דוד בא עד שתכלה פרוטה מן הכיס', ועוד אמרו חכמנו זיכרונם לברכה, שלא נחרב בית המקדש אלא בשביל שנאת חינם. זהו שאמר: 'חנם נמכרתם' - רצונו לומר, לא נמכרתם, אלא בשביל שנאת חינם. וזהו שאמר: 'ולא בכסף' - פירוש כשלא יהיה הכסף בכם, תגאלו.
חכם יוסף מור יוסף, **תהלות ליוסף, הוצאת מכון 'בגדי שש', ירושלים, תשס"ב (2002). מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד שבונה מקדש למעלה ולמטה, ויושביה למטה בצדקה שנותנים.
'ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה' - יקשה, אם במשפט לא בצדקה, ואם צדקה לא במשפט, אלא יובן על פי מה שאמרו בגמרא: בית ועלייה שנפלו, הבית של אחד והעלייה של אחד, ובעל העלייה רצה לבנות עלייתו, ובעל הבית מעכב עליו, ואלו לו - 'אין לי במה לבנות'. ואמר שם בגמרא שהדין הוא, שבעל העלייה יבנה שתיהם, כלומר בית ועלייה, וישכיר הבית לבעליו, ויקח בעל העלייה שכירות הבית, עד יד בעל הבית לפדות. וידוע שבית המקדש של מטה מכוון כנגד בית המקדש של מעלה, וכשנחרב בית המקדש של מטה, נחרב גם בית המקדש של מעלה. והקדוש ברוך הוא רוצה לבנות של מעלה שהיא עלייה, ואנו אין לנו במה לבנות - 'שאין בנו לא תורה ולא מצוות'. והדין נותן שהקדוש ברוך הוא, שהוא בעל העלייה, יבנה שתיהם, וישראל ידורו במקדש של מטה על ידי השכירות. וזהו שאמר הכתוב: 'ציון' - שהוא מקדש של מטה, 'במשפט תפדה' - שהקדוש ברוך הוא בדין, שיבנה אותה כדין בעל העלייה, 'ושביה' - שהם יושביה בשכירות. ומה השכירות, שהיא הצדקה שנותנים לחכמים ולעניים.
חכם יוסף מור יוסף, תהלות ליוסף, עמ' 58, הוצאת מכון 'בגדי שש', ירושלים, תשס"ב (2002). מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד שמתקדש שמו כשמתעוררים לעשות תשובה יחד בלב אחד.
'ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל' - כשהקדוש ברוך הוא דן רשעים שמו מתקדש, כמו שאומר הכתוב: 'נורא א-להים ממקדשיך'. ועוד אמר הכתוב: 'ונקדש בכבודי' - אל תקרי 'בכבודי' אלא 'במכובדי'. וזהו שאמר הכתוב: 'כי לא-להים מגני ארץ מאד נעלה'. וזהו שאמר הכתוב: 'ויהי בישורון מלך' - הוא מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, שמו מתקדש בישראל, אימתי? - 'בהתאסף ראשי עם' - כשנאספים ומסתלקים הצדיקים, כי אז מתקדש הקדוש ברוך הוא. ואז ישראל מתעוררים לשוב בתשובה. וזהו 'יחד שבטי ישראל' - שעושים יחד בלב אחד כאיש אחד שבטי ישראל.
חכם יוסף מור יוסף, תהלות ליוסף, עמ' 33, הוצאת מכון 'בגדי שש', ירושלים, תשס"ב (2002). מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד דיוקן של מלך בבן י"ג, המוכתר במצוות ציצית ותפילין.
אמרו רבותינו זיכרונם לברכה: מיום שנברא האדם, והוא מסור ביד יצר הרע, שנאמר 'לפתח חטאת רובץ', ממתי הוא נולד לי"ג שנים ויום אחד, ומתחנך במצות ציצית ותפילין, על ידם נכנע יצר הרע ונכנס בו יצר הטוב. גם כן יש בזוהר הקדוש, כשהאדם נכנס לבית הכנסת מעוטף בציצית ומוכתר בתפילין, שני המלאכים המלווים לו לאדם מכריזים ואומרים: 'הבו כבוד לדיוקן של המלך'.
ואפשר זהו שרמז הכתוב: 'כי שם ה' אקרא, הבו גודל לא-לוהינו' - 'כי' שם רמז מצוות ציצית. 'כי' בחשבון עם שני אותיותיה עולה בהן ל"ב, שהם ל"ב חוטים של ציצית. 'שם' - רמז מצוות תפילין, על דרך שאמר הכתוב: 'וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך, ויראו ממך'. מקרא כורז קורא בחיל: 'הבו גדל לא-להינו', הבו כבוד לדיוקן של המלך. או יאמר 'הבו גדל לא-להינו' - 'הבו' - גימטרייה י"ג, שם רמז שזמן מצוות ציצית ותפילין הוא בי"ג שנים. ... עתה שהגיע לי"ג שנים הרמוזים במילת 'הבו', וקיים המצות האלו, יצא מדרך יצר הרע, וגדל בדרכיו יתברך. זהו: 'הבו גודל לא-להינו'. תם ונשלם שבח לבורא עולם.
חכם יוסף מור יוסף, תהלות ליוסף, עמ' 56, הוצאת מכון 'בגדי שש', ירושלים, תשס"ב (2002). מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד ואמת הדבקים בה' א-לוהיכם, להשלים רמ"ח בקריאת שמע.
'ואתם הדבקים בה' א-לוהיכם, חיים כולכם היום' - המפרשים מקשים: וכי אפשר לו לאדם שידבק בשכינה?! - ומתרצים על פי חכמינו זיכרונם לברכה: 'אלא כל המידבק בתלמידי חכמים, כאילו מידבק בשכינה'. אך שמעתי פירוש אחר, והוא שאמר ה'שולחן ערוך' בחלק אורח חיים, כי צריך שליח צבור כשיגמור קריאת שמע יאמר בסוף 'ה' א-לוהיכם אמת', כדי שישלים רמ"ח תיבות בקריאת שמע, כנגד רמ"ח אברים שבאדם. לכן אמר הכתוב: 'ואתם' - כלומר אותיות 'ואמת', כלומר כשתידבק 'אמת' עם 'ה' א-לוהיכם', אז 'חיים כולכם היום', כלומר הגוף כולו שלם. אך אם לא תשלים 'ה' א-לוהיכם אמת', נמצא הגוף חסר שלושה. ולכן צריך לומר 'ה' א-לוהיכם אמת'.
חכם יוסף מור יוסף, תהלות ליוסף, עמ' 29, הוצאת מכון 'בגדי שש', ירושלים, תשס"ב (2002). מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים' מלמד במקהלות האומות בדין אך במקור ישראל ברחמים.
'במקהלות ברכו א-לוהים ה' ממקור ישראל' - כי שם הוי"ה מורה על מידת הרחמים, ושם א-לוהים מורה על מידת הדין. וזהו שאמר כאן: 'במקהלות' - שהוא קהל עם רב, שהוא אומות העולם, 'ברכו א-לוהים' - שהשם הנזכר, יושב עליהם ודן אותם. אבל השם הוי"ה 'ממקור ישראל' - שהקדוש ברוך הוא דן אותם ברחמים, זהו שאומר הכתוב: 'ישא ה' פניו אליך'.
חכם יוסף מור יוסף, תהלות ליוסף, עמ' 31, הוצאת מכון 'בגדי שש', ירושלים, תשס"ב (2002). מתוך 'החכם היומי'
