מקצת שבחו
חכם יעקב שאלתיאל ניניו נולד לאמו נונה ולאביו חכם יהודה בשנת תק"ס (1800) בירושלים.
הוא נקרא על שם סבו חכם יעקב ניניו, מחכמי צפת, מחבר הספר 'קהילת יעקב'. הוא גדל בירושלים, ומנעוריו הסתופף בישיבת המקובלים 'בית אל', אך בשל העוני והדחק הגדול עבר לעיר טבריה, שם נשא לאשה את מרת אסתר שרה בתו של חכם חיים שמואל קונורטי, מחכמי טבריה. בבית מדרשו שקד על התורה באין מפריע.
בשנת תקצ"ג (1833) יצא לשליחות לאיזמיר, שם נשא ונתן עם הגאון
חכם חיים פלאג'י, ולאחר זמן שב לטבריה.
בשנת תקצ"ד (1834) פרץ מרד איכרים נגד שליט מצרים אברהים פאשה, שכבש את ארץ ישראל מהשלטון העות'מאני. בראשית המרד נסוגו חייליו של אברהים פאשא, ועל העיר צפת עלו המוני כפריים חמושים בחרבות ורומחים. הפורעים תקפו את יהודי העיר, פגעו בנפש, ובזזו את רכוש היהודים במשך 33 יום עד שוב חייליו של אברהים פאשה. חכם יעקב שאלתיאל בהקדמה לספרו 'אמת ליעקב' מספר כי יצא בל"ג לעומר לעיר צפת לרגל הילולת רבי שמעון בר יוחאי, שם היה אמר לשהות עד חג שבועות, אך נגלה לו בחלומו לצאת מן העיר קודם החג, וכך ניצל מן הפרעות, שהחלו באסרו חג שבועות.
בשנת תקצ"ז (1837) פקד רעש גדול בכל אזור הגליל, אלפי אנשים נהרגו, צפת נחרבה כליל וטבריה ניזוקה קשות. חכם יעקב שאלתיאל שהה בזמן הרעש בבית המדרש בטבריה. הוא כפף קומתו וקרא קריאת שמע, כשפח עיניו נתגלה לו שהוא תחת כיפת השמיים, כותלי בית המדרש סתורים וכחמישים הרוגים סביבותיו, והוא לבדו נותר בין החיים. בעקבות הרעש הגדול ובשל המחסור יצא חכם יעקב שאלתיאל יחד עם חותנו חכם שמואל קונורטי לחוץ לארץ לגייס תרומות עבור יהודי העיר טבריה.
חכם יעקב שאלתיאל שב לעירו טבריה בשנת תר"ו (1846), אך נפטר 3 שנים מאוחר יותר בשנת תר"ט (1849). יום פטירתו אינו ידוע לנו, אנו מציינים אותו ביום ז' באדר, שכל נשמות חכמי ישראל כלולות במשה רבינו.
חכם יעקב כתב שני ספרים: 'אמת ליעקב' - מפתחות תורת הקבלה, יצא לאור בשנת תר"ג (1843) בליוורנו. בחלקו השני נדפס קונטרס 'שפת אמת' - שו"ת בענייני תורת הסוד. ספרו 'זרע יעקב' - דרושים, יצא לאור ע"י בנו חכם מאיר ניניו בשנת תרע"ב (1912) בירושלים.
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד שזוכה להיות בעל נס במה שמלמד זכות על ישראל.
מה הוא הטעם שזוכה להיות בעל הנס ועושה נפלאות גדולות? והוא הטעם: בזכות מה שלימד זכות על ישראל. שידוע שהקדוש ברוך הוא אוהב למי שמלמד זכות על ישראל. כמו שנאמר: 'אשריכם מלמדי זכות על בני'. וגם מוזכר בסנהדרין פרק י': 'אמר רבי אחא שכל המלמד סנגוריה על ישראל, הקדוש ברוך הוא מרוממו בעולם'. עד כאן, וזה שכרו להיות לו שם טוב ותהילה לעשות בעבורו ניסים ונפלאות.
חכם יעקב שאלתיאל ניניו , אמת ליעקב, עץ חיים, מערכת ריש, ע"מ 193, נדפס בירושלים, תרע"ב (1912). מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד שאין הקב"ה מקפח פרנסת אדם, מחמת שהוא שונא לו.
'אם א-לוהיכם אוהב העניים, מהו הטעם שאינו מפרנסם? - אמר לו כדי להינצל אנו מדינה של גיהינום'. וזו שאלה ששאל טרנוס הרשע את רבי עקיבא. וזה שנאמר: 'כל העושה צדקה כאילו מלאו לעולם כולו חסד'. הנה מדברי טרנוס שאמר לו לרבי עקיבא: שאין הקדוש ברוך הוא אוהב העניים, שהרי אינו מפרנסם, משמע שמידותיו של ה' הם נקמה, חס ושלום. שהרי מחמת היותו שונא לו הוא מקפח פרנסתו, ואין הדבר כן, שמידותיו הם רחמים פשוטים. אלא רצה הקדוש ברוך הוא לזכותנו כמו שנאמר בגמרא, ונמצא שבעשותו צדקה, מורה שאין מידותיו נקמה אלא רחמים, וממלא כל העולם חסד.
חכם יעקב שאלתיאל ניניו , זרע יעקב, דרוש למעלת הצדקה, ע"מ 6, נדפס בירושלים תרע"ב (1912). מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד שאין עבירה מכבה תורה, ואינה מכבה מצוות המחזיקים.
המחזיק ביד לומדי תורה - חיבה יתירה נודעת לו ולא דומה לשאר מצוות. שאילו בשאר מצוות אמרו רבנן שעבירה מכבה מצווה. לא כן בתורה שאין עבירה מכבה תורה, גם המחזיק ביד לומדי תורה אין שום עבירה מכבה את המצווה הזאת יעיין שם. נמצא שכל כך גדולה מעלת המחזיק ביד לומדי תורה, שאפילו אם אדם אחד מקיים כל המצוות, אם יהיה עושה עבירות באה עבירה ומכבה המצווה. אך לא כן המחזיק ביד לומדי התורה, אין שום עבירה דוחה אותה ואפילו כל הרוחות שבעולם אין מזיזים אותה.
חכם יעקב שאלתיאל ניניו , זרע יעקב, דרוש למעלת הצדקה, ע"מ 26, נדפס בירושלים תרע"ב (1912). מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד שהתחלת ותחיית הגאולה תהיה בעיר הקודש טבריה.
מה נורא המקום הזה, עיר הקודש טבריה, תיבנה ותיכונן, ששם היה התחלת הגאולה והבשורה של אליהו הנביא, זכור לטוב. ולא זו בלבד אלא גם ביאת המלך המשיח תחילת ביאתו בעיר הקודש טבריה, תבנה ותיכונן, שם יתגלה. כמו שכתוב בזוהר הקדוש ספר שמות וזה לשונו: 'ומהדר גאונו, זה המשיח בקומו לערוץ הארץ כך יקום ויתגלה בארץ הגליל, בגלל שהוּא היא אתר רִאשׁוֹן שיתחרב באֶרֶץ קְדוֹשָׁה בשל כך יתגלה שָׁם רִאשׁוֹן לכל מָקוֹם'. וכתב שם הרב אזולאי, זכרונו לברכה, שמה שאמר בארץ הגליל היא טבריה, שגם טבריה היא מארץ הגליל. וכמו שנאמר בגמרא, שגלתה סנהדרין לבסוף לטבריה ומשם עתידה להיגאל. ומה שנאמר בגמרא בעירובין: 'לבית דין הגדול בא, כלומר לבית דין של טבריה' עד כאן לשונו. נמצא שביאת משיח תהיה גם כן בעיר הקודש טבריה, ויגלה כבוד מלכותו עלינו בקרוב בימינו אמן. כלומר התחלת ותחיית הגאולה תהיה בעיר הקודש טבריה. אם כן זה הוא שאמר רבי יוחנן: 'טבריה משלמת למשיח'. רצה לומר שיבוא משיח, יבוא תחילה לטבריה שהיא משלמת, שהוא לשון פרישת שלום, כלומר רצה לומר שטבריה שואלת ודורשת בשלומו.
חכם יעקב שאלתיאל ניניו , זרע יעקב, דרוש למעלת ארץ ישראל, ע"מ 189, נדפס בירושלים תרע"ב (1912). מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד שבחו שלא די שהיה הדיין, היה פרנס על הציבור.
מלבד שהיה רב הזקן ואביר הגדול שבירושלים, 'דן ידין עמו', עוד בה שהיה דבר ומנהיג ופרנס על הציבור עמד בפרץ בירושלים. ומקטנותו שהיה עוסק בצרכי צבור והיה יוצא לקראת שרים ומושלים ועם איילי הארץ, והיו דבריו נשמעים. וזה לא דבר קטן, להיות רועה ישראל ולשרת בקודש עיר הא-לוהים ירושלים, עיר הקודש, תיבנה ותיכונן. ועל זה לבד ראוי להספידו ולומר ווי לארץ של ישראל.
חכם יעקב שאלתיאל ניניו , זרע יעקב, דרוש להספד, דף קד, ע"מ 209, נדפס בירושלים תרע"ב (1912). מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד שזכו בריווח פירות מעשים טובים, שאין ריבית בהקדש.
'אבי יתומים' - כמו שפירש רבינו שלמה יצחקי: שנעשה אב לישראל שהם יתומים. וביתומים כבר כתבנו בשם מורינו ורבינו זכרונו לברכה שכתב: 'שכבר נתפשט המנהג להלוות מעות יתומים כמו שכתוב בירושלמי: לווים בריבית לחבורת מצווה'. אם כן בדין עומד, זכו בית ישראל בריווח פירותיהן של מעשים טובים, ולגבי יתומים אין כאן צד ריבית. ועוד 'א-לוהים במעון קודשו' - כמו שפירשו המפרשים זיכרונם לברכה, שהוא רמז לישראל שנקרא 'עם קודשו'. ובהקדש כבר כתבנו שאין ריבית ואונאה להקדש, ובזה הם זוכים בדין, בפירותיהם של מעשיהם הטובים, ופרי פירותיהם עד עולם.
חכם יעקב שאלתיאל ניניו , זרע יעקב, חידושים על מאמרי רבותינו זכרונם לברכה, דף קכ"ט, ע"מ 259, נדפס בירושלים תרע"ב (1912). מתוך 'החכם היומי'
