מקצת שבחו
חכם מארי משה עואץ' נולד לאימו חנה ולאביו שלום בעדן בתימן בשנת תר"ן (1890).
רוב תורתו למד מפי רבו מארי סאלם בן מארי דוד. כשהיה צעיר לימים, הזדמן לכפר ליד עדן ונקלע לשמחת מצווה. בחשקם לשמוע דברי תורה הכירו בילד משה כי ניכרת בו חכמת התורה וביקשו ממנו לדרוש בפניהם. שומעיו הוקסמו ושמע הדרשה הגיע לאוזני מורו שגער בו כי השתיקה והענווה יפות לעת עתה בגילו הצעיר.
בשנת תרח"צ (1938) זכה ועלה חכם מארי משה עואץ' לארץ ישראל ונתיישב בתל אביב. הוא נהנה מיגיע כפיו והיה איש של תורה וחסד, והיה מסייע לבני עדתו בתיווך בינם לבין המוסדות השונים אם זה בכתיבת מכתבים רשמיים או במציאת עבודה, ובמילות עידוד ונחמה. מנהגו בקודש היה לפקוד מעת לעת את קברי הצדיקים, אליו היו מתאספים מכיריו ומיודעיו, והיו מרבים בתפילות על כל ישראל עד לשעות המאוחרות של הלילה.
חכם מארי משה עואץ' נפטר בשנת תשל"ה (1975). יום פטירתו אינו ידוע לנו, אנו מציינים אותו ביום ז' באדר, שכל נשמות חכמי ישראל כלולות במשה רבינו.
במשך שנים עסק בכתיבה ובאיסוף חידושי תורה. לאחר פטירתו הדפיסו את כתביו בספרים 'ישמח משה' - ג' חלקים על התורה וחמש מגילות וספר 'אהבת שלום' על פרקי אבות.
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד שהעוסק בתורה, אינו פטור מן הצדקה.
'אוהב את הצדקות' - נותן צדקה בעין יפה ובלב שמח. ולא יאמר: מכיוון שאני עוסק בתורה, פטור אני מן הצדקה, כי עניין הצדקה הוא מתוך לב טוב שיש באדם, שהוא דבר המסוגל לקניית התורה.
חכם משה עואץ', אהבת שלום, עמ' 141, הוצאת ישועה סאלם, ירושלים תשמ"ח (1988) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד שאין אדם יכול לחדש דבר תורה, מה שחברו מזומן לחדשו.
'אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו' - לפעמים נמצא ילד חכם ומלומד ויש בו דעת של זקן, ולפעמים נמצא גם כן זקן אבל אין בו כח להטעים את דבריו ולהסבירם, הנה בוודאי מוטב ללמוד מן הילד החכם יותר מללמוד מהזקן. דהיינו שצריך לשמוע את האמת ממי שאמרו, כמו שמובא בספרים הקדושים, אשר לכל אחד ואחד מישראל יש חלק וניצוץ מתורתנו הקדושה כפי ערך הנוגע לשורש נשמתו. ואין אדם יכול לחדש דבר בתורה מה שחברו מזומן לחדשו. ולכן ישמע האדם דברי תורה אפילו מצעיר לימים אם אמר כהלכה. כי לפעמים ימצא האדם מרגלית באשפה.
חכם משה עואץ', אהבת שלום, עמ' 92, הוצאת ישועה סאלם, ירושלים תשמ"ח (1988) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד שגם רשע גמור מתפלל ומצרפו עמו, שאדם משתנה כל שעה.
'אל תהי בז לכל אדם' - אפילו כשתראה אחד עובר על מצוות ה' אשר לא תעשנה ואשם - אל תבזה אותו לאמור: רשע, למה תעשה כזאת. כי ייהפך לבבו על ידי זה לשנוא אותך, אלא אדרבא תאמר לו: צדיק אתה בעיני, ואיך תעשה כזאת? ועל ידי זה יקבל תוכחת מוסר, ויוכל להיות שיחזור בתשובה על ידי תוכחתך. וכן אפילו שהוא רשע גמור אל תאמר: לא אתפלל עימו ולא אצרפנו עימי כי איך יתערב החול עם הקודש. לזה אמר: 'אין לך אדם שאין לו שעה' - כי האדם בעל בחירה ומשתנה כל שעה, ואפשר שבזאת השעה יתחרט על חטאיו ולא יחטא עוד וגם אולי יהרהר בתשובה. כי לפעמים בשעה אחת יוכל האדם לתקן את כל מה שקלקל במשך כל ימי חייו. כעניין מעשה דרבי אלעזר בן דורדיא שהוא בגמרא שבכה רבי יהודה הנשיא ואמר 'יש קונה עולמו בשעה אחת'.
חכם משה עואץ', אהבת שלום, עמ' 76-77, הוצאת ישועה סאלם, ירושלים תשמ"ח (1988) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד, שירבו זמן לימוד בנים, ולא יוציאום לעבודה או למסחר.
'והעמידו תלמידים הרבה' - לימדו אותנו איך להנהיג את הבית, דהיינו להנהיג את הבנים לעבודת ה'. ועל זה אמר: 'תלמידים הרבה' ולא אמר 'רבים' - כוונתם בזה שיהיו תלמידם זמן הרבה, דהיינו: שיתמידו בלימודם. ולא שבזמן מיטב לימודם, יוציאום לעבודה או למסחר. וכן אמר רבי מאיר: 'מניח אני כל אומנות שבעולם, ואיני מלמד את בני אלא תורה'
חכם משה עואץ', אהבת שלום, עמ' 6-7, הוצאת ישועה סאלם, ירושלים תשמ"ח (1988) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד, שנקרא סתם חסיד מי שמתחסד עם קונו על ידי הצדקה.
'יתן ויתנו אחרים - חסיד' - בעל המידה הזאת נקרא חסיד, יען כי הוא נותן משלו ומשתדל שיתנו גם אחרים. כי הוא מתיל לפני כולם ומתנדב בעין יפה, ואז גורם הוא שיתנו אחרים בעין יפה, כי ממנו ילמדו וכן יעשו. והחליט התנא לקוראו חסיד כי מעשה הצדקה היא הסיבה היותר גדולה לקרב הגאולה. כמאמר חכמינו זיכרונם לברכה: 'אין ישראל נגאלים אלא בזכות הצדקה, שנאמר: 'ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה'. ולכן נקרא סתם חסיד בשביל שהוא מתחסד עם קונו על ידי הצדקה.
חכם משה עואץ', אהבת שלום, עמ' 118, הוצאת ישועה סאלם, ירושלים תשמ"ח (1988) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים' מלמד החיוב לשמוע בקל המלך ולאהבו בכל לב ונפש.
'הווי מתפלל בשלומה של מלכות' - כאשר נלטוש עין בדברי התנא להתעורר על דברי קודשו, נראה כי כוונתו בזה לבל יעלה על דעת האדם כי פחדו ליראתו מפני המלך הוא מיראת העונש, אולם מי שיש לו לב מבין, ישכיל ויבין כי מלבד יראת העונש, הכרחי מאוד להיות כפוף תחת יד המלך לשמוע בקולו ולדבקה בו באהבה עזה, כי המלך הוא ציר ממרום, שלוח פה בארץ, והשם הוא שבחר באדם הזה להיות מלך, ולשומו לשומר האנשים בארצות החיים. ואם ה' אצל מכבודו ויתן לו להיות מרומם על כל בני תמותה, אם כן גדול הוא החוב על כל איש ואיש להוקירו ולאהבו בכל לב ונפש. לשמור פקודתו ולהתפלל בעד שלומו והצלחתו, כי שלומו והצלחתו הוא הצלחת עמו וארצו. ועל ידי הנהגת ממשלת המלכות להעניש המורדים והפושעים, על ידי זה שוכני ארץ יושבים שלווים ושקטים - 'שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו'. ומוזהרים אנו בזה שלא להיות כפויי טובה, חס ושלום, כי מכיוון שהמלכות מגונן עלינו, ובמשפט יעמיד ארץ, מחויבים אנחנו להתפלל בעד שלום המלכות. וכן מצינו באברהם אבינו, עליו השלום, שהתפלל בעד אבימלך. ויעקב אבינו, עליו השלום: 'ויברך יעקב את פרעה', וכן ציווה ירמיה הנביא, עליו השלום, לבני הגולה: 'ודרשו את שלום העיר ... כי בשלומה יהיה לכם שלום'.
חכם משה עואץ', אהבת שלום, עמ' 53, הוצאת ישועה סאלם, ירושלים תשמ"ח (1988) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד לשמוע בפירושה ובשמירתה אל מסורת קדמוננו.
מכיוון שבחג השבועות ניתנה תורה שבכתב בהר סיני, והשורש אצלנו כי התורה שבכתב מתבארת היטב על ידי תורה שבעל פה, אשר קיבל משה רבינו, עליו השלום, מפי הגבורה, וזולתה לא היינו יודעים אמיתת שמירת המצוות. לכן אנו מקדימים לקרוא מסכת אבות באלו השבתות הקודמים לחג השבועות, לפי שבאה שלשלת הקבלה ומסורת תורה שבעל פה ומתחלת: 'משה 'קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע' וכן כל המקבלים אלו מאלו איש מפי איש, כי בבוא יום מתן תורה, כבר שיעבדנו עצמנו לשמוע בפירושה ובשמירתה אל מסורת קדמוננו, המקבלים מאלה אשר קדמום, עד משה רבינו, עליו השלום.
חכם משה עואץ', אהבת שלום, הקדמת הספר, הוצאת ישועה סאלם, ירושלים תשמ"ח (1988) מתוך 'החכם היומי'