מקצת שבחו

'טובים השנים מן האחד, אשר יש להם שכר טוב בעמלם. כי אם יפולו, האחד יקים את חברו, ואילו האחד שיפול ואין שני להקימו' - אם כל אדם לבדו בנפרד, דואג רק לעצמו, הרי הוא מתנגד למה שאמר הכתוב: 'לא טוב היות האדם לבדו'. הוא חושב, כן יכול לחיות לבדו, ולא צריך עזרת אחרים. על זה בא החכם מכל אדם, שלמה המלך, עליו השלום, בדבריו אלה ללמדנו, שאין קיום לאדם החי לבדו.
הגם שבתחילה רואה הוא שמצליח, אמנם, כי לא לעולם חוסן, בסופו של דבר, אם האחד יפול, אין מי שיקימו. כלומר אם הוא רק לבד, והגיע למצב נפילה, כי גלגל הוא החוזר בעולם, נמצא על ידי שהוא מתרחק מהציבור, כך הציבור יתרחקו ממנו. וקהלת מונה והולך את התועלת, כשיהיו שנים ביחד כלומר באחדות יחד, ימצא מי שיעזור לו, אם יקומו עליו להכותו, חברו יעזור לו.
ובלי ספק אם שלושה באחדות על זה נאמר: 'והחוט המשולש לא במהרה ינתק', פירוש, גם אם החוט הוא דק, ואפשר בנקל לנתקו, זה אפשר רק אם תשאיר את החוט הדק לבדו, לא כן כשתכפול אותו פי שלוש, על זה נאמר 'והחוט המשולש לא במהרה ינתק', כי הוא עתה חוט עבה וחזק.

יסוד חיי האדם עלי אדמות להיות אחיעזר לכל אחד, בזה קיום העולם. כמה שנאמר: 'איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק'.
ולזה אמרו רבותינו זכרונם לברכה: 'גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה'. ולמדו זה מאברהם, שהיה מדבר עם ה', וביקש רשות: 'אל נא תעבור מעל עבדך' עד שיקבל אורחים, וה' הסכים אתו.
מזה למד אברהם, ורבותינו זכרונם לברכה למדו ממנו, שגדולה הכנסת אורחים יותר מהקבלת פני שכינה. כי האורח הבא לעיר זרה ואין לו מכיר וגואל ובא איש והזמינו, הרי הוא הצילו מחרפת רעב. וזו אחת מהמצות שאוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא.
וגאולתנו, שתהיה בקרוב בעזרת ה', תהיה רק על ידי עשיית צדקה, כמה שנאמר: 'ציון במשפט תיפדה ושביה בצדקה'. והצדקה שנותן האדם בסבר פנים יפות, זה מראה על טוב לבו וגמילות חסדים שיש בו.

מודיע נאמנה כי לחמי זה, לא לחכמים וגדולי תורה הוא מיועד, רק להמון העם כמוני ששוגים מדרך האמת, ועל ידי המשל והסיפור מתקרבים אל אבינו שבשמים. ... אמנם הדבר ידוע, כי לדרוש בהלכות בלבד, אין לב המון העם נמשך אחריהם, אלא צריך שיהיה עיקר הדרוש ורובו בדברי אגדה ומוסר, ויזכיר גם כן הדרשן באמצע מן פסקי הלכות, על ידי הקשר שיקשרם בדרשה שדורש על המקרא, כדי למשוך לב העם אל הדברים האלה בחכמה ודעת.

מחמת שהיא ארץ זבת חלב ודבש, וכל התענוגות של העולם הזה גם כן שכיח בה, על כן יוכל אדם, חס ושלום, למשוך עצמו לגשמיות, ולשכוח לעבוד ה' באמת. ובפרט כשבאו ישראל לארץ מצאו בתים מלאים כל טוב וזיתים וכרמים מלאים פירות, ובוודאי יכולים מיד למשוך אחר הגשמיות.
על כן עצה היעוצה לזה שנתן הקדוש ברוך הוא לישראל, שידע האדם כל טוב שנותן לו ה' יתברך לא נותן לו בשביל עצמו, רק כדי להיות משפיע מטובו לאחרים, וה' יתברך לא עשה אותו, רק כמו גזבר על כל הטוב, כדי לחלק לעניים, ולא לחשוב בעצמו כלל שהיא שלו, רק שיהיה בו רק חלק כחלק העני, ובזה יוכל האדם לבוא לעבודת ה' באמת.

עיקר מעשיהם של הבנים תלוי בהורים: אם מתנהגים הם בדרך הישרה, בדרך התורה והמצווה, גם בניהם עושים כמעשיהם. אשר על כן יזהרו הורים בחינוך בניהם, שהם היסוד של חיי האדם. ...
התוכחה תהיה בבחינת שמאל דוחה וימין מקרבת. ואפשר לומר גם בזה לא עשה נוח כשורה, שדחה את בנו חם וזרעו מכל וכל, שאמר: 'ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו', והעבד בהפקר - נוח לו. היה מן הראוי לנזוף בו על מעשי התועבה, ולהענישו, אבל לא להרחיקו לגמרי, שכל הדורות יהיו עבדים ויסבלו מעונש אביהם. ועל כגון זה הצטער אלישע הנביא, עליו השלום, שדחה את גחזי בשתי ידיו וקללו שתדבק בו צרעת נעמן ובזרעו לעולם. אם גחזי חטא, זרעו מה אשם?! 'ומשלם עוון אבות על בנים לשונאי' כתוב - שהולכים בדרכי הוריהם, ויכול להיות שזרעו יהיו צדיקים, ועל זה נצטער אלישע הנביא, עליו השלום, וירד דמשק להחזירו לגחזי, ולא הסתייע הדבר כי גחזי דחהו, באומרו למדתי ממך, 'כל המחטיא את הרבים אין מספיקים בידו לעשות תשובה', והוא החטיא את הרבים. הרי לך שזו לא דרך תוכחה הרצויה בעיני א-להים ואדם.

'וכל בנייך לימודי ה' ורב שלום בנייך. אל תקרי בנייך אלא בונייך'. - אל תגרוס שהשלום בישראל יהיה בבחינת בנים, כי דרך העולם, נפרדים הבנים בסוף, איש מרעהו, וכל אחד חי לו בנפרד עם משפחתו, ואם כן שלום כזה לגריעות, שבסופו יהיה פירוד, אלא 'בנייך' - כמו בניין, המאחדים אבן עם אבן, ונהיה לגוף אחד, ולעולם לא יתפרד, כך יהיה עם ישראל מאוחד, ומלוכד, וכל הרוחות שבעולם לא יזיזו אותו ממקומו, אמן כן יהי רצון.