מקצת שבחו
חכם אברהם חכם נולד לאמו לאה ולאביו חכם עזריה בשנת תרמ"ב (1882) בסננדג' שבכורדיסטן הפרסית.
את ראשית תורתו קיבל מאביו חכם עזריה, שהיה מחכמי העיר ומדייניה. לאחר פטירת האב, נתמנה אחיו של חכם אברהם חכם לרב העיר. לאחר שנפטר גם האח, חכם אברהם חכם אימץ את בניו, והחליפו כרב העיר.
בשנת תרע"ב (1912) עבר לשמש כרבה של העיר כרמנשאה, בה היו באותה עת כששת אלפים יהודים. חכם אברהם חכם עסק בכל מלאכות הקודש. נוסף על תפקידיו כרב העיר, היה גם אחראי על החינוך התורני בבית הספר של חברת 'כל ישראל חברים', שרבים מילדי ישראל שבעיר למדו בו. בתוקף תפקידו קשר קשרים טובים עם מושל העיר וחכמי המוסלמים, בקשרים אלו השתמש לעזרת היהודים בעירו ואף לעזרת יהודי ערים אחרות.
אהבת ארץ ישראל יקדה בליבו. בערב פסח תרצ"ו (1936) חכם אברהם חכם עלה לארץ ישראל, והתיישב בשכונת שכונת הבוכרים. בשנת תש"ב (1942) עבר לכהן כרב המושב בית חנן, ולאחר כשנה עבר לראשון לציון ושימש כרבם של קהילת האורפלים. עם קום המדינה חזר לירושלים, והקים בית כנסת 'תפארת ירושלים' וכן את ישיבת 'מגן אברהם'. בשניהם שימש כרב, כדרשן וכמנהיג רוחני.
בליל שבת ראש חודש אלול, כמה ימים לפני פטירתו אמר לאשתו כי הוא אינו רואה את דמותו בכוס הקידוש והוא חושש שקיצו קרב. ביום ד' אלול תשכ"ד (1964) בחצות הלילה, קם ממיטתו, נטל ידיו וכרע בפתח החדר סמוך למזוזה. כאשר ניגשה אליו אשתו, ביקש ממנה מגבת. לאחר שניגב את ידיו ובירך כהלכה הניח ראשו על כתפיה של אשתו וכך יצאה נשמתו בקדושה ובטהרה.
ספרו היחיד הוא 'ספר יזרעאלי' - דרושים ופרושים לכל פרשיות התורה. ספר זה כתב וערך במשך שנים רבות אך רק כחודשיים לפני פטירתו מסרו לדפוס.
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מזהיר שלא יביא מנחת קין לתת מפירורי לחם או משיירי התבשיל.
'ויבא קין מפרי האדמה' - ודרשו חכמינו זיכרונם לברכה: קין הביא מפרות הכחושים, כי לא בחפץ וברצון הביא את המנחה, כי אם במקרה, על כן הביא מפירות הכחושים, הנושרים מאליהן מהאילן, אחרי שאכל בעצמו הפירות המבושלים והחשובים. והתורה אמרה: 'קרבן ראשית תקריבו'. ...
וכן אמר שלמה המלך, עליו השלום: 'מלווה ה' חונן דל' - ולא כמו איזה בני אדם, בעת שרוצים ליתן צדקה לעניים, נותנים איזה פרורי לחם או מה שנשאר מתבשיל פאה בקערה, שראוי לזריקה, ודבר מאוס אולי בהכרח יאכל אותו העני או זורק אותו. או אם רוצה לתת לו כסף, יחפש אולי אם ימצא אצלו איזה פרוטה או בעד קופה של צדקה או לבעלי בתים צנועים או לתלמידי חכמים או לילדים יתומים וכיוצא. ... על כן כל בר ישראל, שנותן צדקה, יתן בעין יפה ומדבר החשוב והמובחר.
חכם אברהם חכם, ספר יזרעאלי, עמ' ט, דפוס רפאל חיים הכהן, ירושלים תשכ"ה (1965) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים' מלמד שיעקב לא מת, שהגויים קוראים 'יעקובי' לתלמיד חכם.
'יעקב אבינו לא מת' - ותמיד בכל פינות העולם, קוראים אותנו בשם ישראל. ויש, ראיתי בעיני, באיזה ערי פרס, לאיזה תלמיד חכם או לוי או כהן, שהיה בעל זקן ועוסק בתורה, הגויים היו קוראים אותו 'יעקובי' - זאת אומרת מבניו ומזרעו של יעקב. אם כן, יפה נדרש: 'יעקב אבינו לא מת', ולעולם לא ימות כי אם הוא חי. והאל יתברך יחיינו ויראנו נפלאות בזכות יעקב אבינו, עליו השלום.
חכם אברהם חכם, ספר יזרעאלי, עמ' פ"ו, דפוס רפאל חיים הכהן, ירושלים תשכ"ה (1965) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד שזוכים זה בזה - צדיק עם רשע, תלמיד חכם עם עם ארץ.
יש ארבעה מיני עשירות: א. צדיק שהוא עשיר במצוות ובמעשים טובים שלא עבר עבירה מימיו נקרא עשיר במצוות. ב. חכם שהוא מלא וגדוש בתורה בחידושים בדרושים לדרוש ברבים ולהוכיח. ג. עשיר בעשירות ממון דעלמא. ד. עשיר שאבריו שלימים וחזקים ובריאים ויכול לעבוד להתפרנס ולנסוע ממקום למקום, כמו שכתבו חז"ל איזהו עשי"ר? - כל שיש לו עיניים שיניים ידיים רגלים.
וכנגדם יש ארבע מיני עניות: א. רשע בעל עבירות שלא עשה מצוות. ב. טיפש ועם הארץ שלא למד תורה. ג. עני בעלמא שאין לו כלום. ד. סגי נהור או אילם או גידם או חיגר וכיוצא.
על כן, גם את זה לעומת זה עשה הא-לוהים כדי לזכות זה בזה. כיצד? - צדיק מזכה לחייב, ומוכיחו, ומדריכו בדרך נכונה, ומחזירו למוטב כנזכר בזוהר הקדוש - נמצא זוכים זה בזה. התלמיד חכם מלמד תורה לעם הארץ או דורש ברבים, ומקהיל קהילות ודורש להם בדיני תורה, ושומעים ולומדים ממנו - נמצא זוכים זה בזה. עשיר נותן מממונו לצדקה, והעני מתפרנס מהצדקה, שנותן לו - נמצא זוכים זה בזה. ומי שהוא שלם באיבריו - אם רואה סגי נהור, ואוחז בידו, ומעבירו על הפתחים, וממקום סכנה, או חיגר ומרחם עליו, ואוחז בידו, אזי גם זוכים זה בזה כמו בעניין יששכר וזבולון.
חכם אברהם חכם, ספר יזרעאלי, עמ' פ"ז, דפוס רפאל חיים הכהן, ירושלים תשכ"ה (1965) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד שהמטיל שלום, הקב"ה לא יביא עליו כורת ומחבל.
'ואם מזבח אבנים תעשה לי, לא תבנה אתהן גזית, כי חרבך הנפת עליה ותחללה' - ופירש רש"י: למה כל כך הקפיד על אבנים כי המזבח מטיל שלום בין ישראל לאביהם שבשמיים, לכן לא יבוא עליו כורת ומחבל. כל שכן מי שמטיל שלום בין איש לאשתו, בין משפחה למשפחה, בין איש לאחיו. השם יתברך לא יביא עליו כורת ומחבל. וכל מי שיכולת בידו להטיל שלום בין כל אחינו בני ישראל, ויבוא - שכרו כפול מן השמיים, ומובטח הוא שאין הקב"ה מקפח שכרו כי גאולתנו תלויה בחברתנו ואחדותנו ואהבתנו איש לאחיו, ונרבה באהבת שלום.
חכם אברהם חכם, ספר יזרעאלי, עמ' קל"ב, דפוס רפאל חיים הכהן, ירושלים תשכ"ה (1965) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד בעבור שנאת חינם שבינינו, נשמרו שם הגלויות על שכמינו.
'והסירותי את שמות הבעלים מפיה ולא יזכרו בשמם עוד' - אבל זה בא על שם הממלכות והארצות, שגלו ביניהם עם בני ישראל כגון אשכנז ספרד איטליה. כמו שרואים בעיננו - זה אומר: מנהג אשכנזי, וזה אומר: מנהג ספרדי, אחד אומר: מנהג איטלקי, אחד אומר: מנהג בבל, אחד אומר: מנהג פרס, ואחד אומר: מנהג בוכרה. וכן על זה הדרך כל חד פונה לדרכו ולמנהגו.
אפילו בעת שעלו ובאו לארץ ישראל, כל אחד כמנהגו נוהג. וכן אם אחד יפנה אל אחד מראשי הקהל או אל וועד הקהילה או איזה אגודה קודם כל שואלים ממנו: מאיזה עדה אתה? - כלומר מאיזה אומה אתה, או מאיזה עם ולשון וגזע אתה?
וכל זה אירע לנו בעוונותינו הרבים, בעבור שנאת חינם שהיה בינינו, גלינו מארצנו בין אומות וארצות האלו, ונקרא שמם עלינו, והשם נשאר על שכמינו עד היום הזה.
חכם אברהם חכם, ספר יזרעאלי, עמ' רכ"ט, דפוס רפאל חיים הכהן, ירושלים תשכ"ה (1965) מתוך 'החכם היומי'
