מקצת שבחו
חכם ברוך ירושלמי נולד לאמו מלכונה ולאביו רפאל דוד בקושטא שבתורכיה
הוא נשא בחייו שתי נשים, מהראשונה נולדו לו כמה בנות ומנישואיו עם אשתו השנייה לא נולדו להם ילדים. ובאחרית ימיו עלה לארץ ישראל.
חכם ברוך ירושלמי נפטר ביום י' באלול תרנ"ט (1899).
ספרו 'ברוך מבנים' - חידושים על פרשיות התורה ועל פסוקי נביאים וכתובים, נערך והובא לדפוס לאחר מותו, ע"י חכם בכור אהרון אלנקווה שהיה ראב"ד בירושלים, שנעתר לצוואת חכם ברוך ירושלמי להוציא לאור את ספרו משום שלא זכה לבנים. ולכן, גם נקרא שם הספר 'ברוך מבנים'. חכם ברוך ירושלמי חיבר עוד ספר חידושים על הרמב"ם ושו"ת, ספר זה עדיין בכתב יד.
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מבאר החילוק שעושה אשת חיל בין עני לאביון
'כפה פרשה לעני וידיה שלחה לאביון' - שידוע החילוק שיש בין עני לאביון: שעני נקרא מי שלא ראה מאורות מימיו, ואביון הוא מי שמקטנותו היה עשיר ועתה ירד מנכסיו, שיודע טעם כל דבר ותאב לו, על כן שהוא צנוע גם ומתבייש ליטול צדקה דבר מועט ועוד בפרסום רב.
וזהו הכוונה: 'כפה פרשה לעני וידיה שילחה לאביון' - דהיינו שמדקדקת בנתינת הצדקה: שלגבי עני שהוא מקטנותו ולא אכפת לו: 'כפה פרשה' - דהיינו: נותנת לו צדקה בלתי צניעות, ועוד אפילו דבר מועט. ברם, לגבי אביון שהוא עני צנוע ותאב לכל דבר אמר: 'וידיה שלחה לאביון' - דהיינו שנותנת לו מנה הראויה להתכבד בשתי ידיים, וגם 'שלחה' שנותנת לו בדרך צניעות ומשלחת לביתו.
ואשה כזו שמדקדקת כל זה 'לא תירא לביתה משלג'
וזהו הכוונה: 'כפה פרשה לעני וידיה שילחה לאביון' - דהיינו שמדקדקת בנתינת הצדקה: שלגבי עני שהוא מקטנותו ולא אכפת לו: 'כפה פרשה' - דהיינו: נותנת לו צדקה בלתי צניעות, ועוד אפילו דבר מועט. ברם, לגבי אביון שהוא עני צנוע ותאב לכל דבר אמר: 'וידיה שלחה לאביון' - דהיינו שנותנת לו מנה הראויה להתכבד בשתי ידיים, וגם 'שלחה' שנותנת לו בדרך צניעות ומשלחת לביתו.
ואשה כזו שמדקדקת כל זה 'לא תירא לביתה משלג'
חכם ברוך ירושלמי, ברוך מבנים, חידושים על משלי, דף צ"ט עמ' ב', ירושלים, תר"ס (1900) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד שמאהבתה לומדה בקול רם, ובזה התרופה לשכחה.
'מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי' - וזה פירוש הפסוק: 'מה אהבתי תורתך' - שלא אשכחם, ומה היא התרופה? 'כל היום היא שיחתי' - שאני לומד בקול רם. מתוך שיש לי אהבה עתה אני מבקש תרופה. וגם אותה הראייה מביאתו לזכור הדברים ולא לשכחם על דרך אותיות מחכימות.
וכן אם אדם נושא ונותן בהם עם חברו אותו המשא ומתן מביאו לידי זכירה. והיכן רמיזא בקול רם? ואולי כוונתו לומר שלומד בשמחה שעל ידי זה אינו שוכח כמו שכתוב: 'בחוקותיך אשתעשע לא אשכח דבריך' - והיינו שאגב המשא ומתן מוכרח ללמוד בקול רם.
ומצאנו בכתבי האר"י ז"ל שהיה לומד בקול רם והיה אומר שזהו לשבר הקליפות ויוכל להבין ההלכה על בוריה, שמזה הטעם הוא אינו שוכח מה שלומד.
וכן אם אדם נושא ונותן בהם עם חברו אותו המשא ומתן מביאו לידי זכירה. והיכן רמיזא בקול רם? ואולי כוונתו לומר שלומד בשמחה שעל ידי זה אינו שוכח כמו שכתוב: 'בחוקותיך אשתעשע לא אשכח דבריך' - והיינו שאגב המשא ומתן מוכרח ללמוד בקול רם.
ומצאנו בכתבי האר"י ז"ל שהיה לומד בקול רם והיה אומר שזהו לשבר הקליפות ויוכל להבין ההלכה על בוריה, שמזה הטעם הוא אינו שוכח מה שלומד.
חכם ברוך ירושלמי, ברוך מבנים, חידושי תהילים, דך צ"ב עמ' א'-ב', ירושלים, תר"ס (1900) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מפרש 'אין שלום לרשעים', מפני שאוהבם ומבקש שלומם.
'ועתה הניחה לי ואכלם' - אמרו במדרש: משל למלך שכעס על בנו והיה צועק: 'הניחו לי' והיה פדגוג אומר: למה אמר המלך הניחו לי? - מפני שרצונו שאפייסנו. כך משה רבנו.
ועל פי זה יובן מדרש תמוה: 'אין שלום אמר ה' לרשעים' - מכאן שהקב"ה אוהב את הרשעים'. אך על פי זה יובן שממה שהאר הקב"ה: 'אין שלום' - מזה מוכח שהוא מבקש שישובו כדי שיהיה להם שלום מכאן שהקב"ה אוהב את הרשעים, שאם לא כן לא היה אומר כלום ובפרט בפומבי. ומשאמר בפומבי 'אין שלום לרשעים' - מזה מוכח שאדרבא יש שלום כדרך 'הניחה לי' כדי שיפייסוהו.
ועל פי זה יובן מדרש תמוה: 'אין שלום אמר ה' לרשעים' - מכאן שהקב"ה אוהב את הרשעים'. אך על פי זה יובן שממה שהאר הקב"ה: 'אין שלום' - מזה מוכח שהוא מבקש שישובו כדי שיהיה להם שלום מכאן שהקב"ה אוהב את הרשעים, שאם לא כן לא היה אומר כלום ובפרט בפומבי. ומשאמר בפומבי 'אין שלום לרשעים' - מזה מוכח שאדרבא יש שלום כדרך 'הניחה לי' כדי שיפייסוהו.
חכם ברוך ירושלמי, ברוך מבנים, פרשת כי תישא, דף ל"ג עמ' ב', ירושלים, תר"ס (1900) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מבאר שלומד עם רבו ואין מקום שיוציא התלמיד לא מתקיים לימודו
'הרבה למדתי מרבותיי, ומחבריי יותר מרבותיי, ומתלמידיי יותר מכולם' - והטעם אפשר לעניות דעתי משום שכיוון שלומד עם רבו צריך שישמע הכל מפיו, ואין לו מקום שיוציא גם התלמיד העניין מן השפה ולחוץ, שמחמת כך - לא יתקיים תלמודו בידו חס ושלום.
ברם, כשלומד עם חברו ניחא - שיוציא הדברים מן השפה ולחוץ, ויתקיים תלמודו בידו מחמת זה אבל לא יוכל כל כך לחדש דבר בתורה.
אבל כשלומד עם תלמידיו מלבד מה שמתקיים תלמודו בידו יפה, זאת ועוד שאגב שישתדל לחדד את התלמידים ירוויח בעצמו שיחדש הרבה חידושים בתורה.
ברם, כשלומד עם חברו ניחא - שיוציא הדברים מן השפה ולחוץ, ויתקיים תלמודו בידו מחמת זה אבל לא יוכל כל כך לחדש דבר בתורה.
אבל כשלומד עם תלמידיו מלבד מה שמתקיים תלמודו בידו יפה, זאת ועוד שאגב שישתדל לחדד את התלמידים ירוויח בעצמו שיחדש הרבה חידושים בתורה.
חכם ברוך ירושלמי, ברוך מבנים, חידושי משלי, דף צ"ח עמ' א', ירושלים, תר"ס (1900) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מבאר הנוסח בתפילת יום הכיפורים שאומרים 'מלך על כל הארץ'.
מה שאנו אומרים בתפילת יום הכיפורים שתיקנו אנשי כנסת הגדולה בנוסח ברכת התפילה: 'מלך מוחל וסולח לעוונותינו, מלך על כל הארץ' - וקשה, שכבר הזכיר 'מלך' בראשונה ומה הטעם חזר פעם שנייה? - אלא קיים לנו: 'מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול' - לזאת אמר: 'מלך על כל הארץ' - וכל העולם שלו ולכך יפה יכול להעביר אשמותינו בכל שנה ושנה.
חכם ברוך ירושלמי, ברוך מבנים, פרשת ואתחנן, דף צ"ח עמ' ב', ירושלים, תר"ס (1900) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד שאם הגאולה על ידי הקב"ה היא גאולת עולמים.
ה' ימלוך לעולם ועד - אפשר לפרש על פי הפסוק 'ישראל נושע בה' תשועת עולמים' - דהיינו: שאם הגאולה תהייה על ידיו יתברך, כשם שהוא חי וקיים לעולם, כך הגאולה תהיה לעולם, אבל אם הגאולה תהיה על ידי בשר ודם, כשם שבשר ודם כלה, כן הגאולה לא תהיה לעולמים.
וזהו שכתוב ה' ימלוך - כשה' ימלוך ותהיה הגאולה אזי תהיה 'לעולם ועד'.
וזהו שכתוב ה' ימלוך - כשה' ימלוך ותהיה הגאולה אזי תהיה 'לעולם ועד'.
חכם ברוך ירושלמי, ברוך מבנים, פרשת בשלח, דף כ"ח עמ' ב', ירושלים, תר"ס (1900) מתוך 'החכם היומי'