מקצת שבחו

בקהילות המזרח החזיקו עד לפני כמה שנים במגבית התמחוי.
הכרתי בילדותי שמש זקן (שמו אגבאבא בן יצחק שמש), שבערב שבת אחר הצהרים, הלך מבית לבית, בשכונות העוני שבירושלים, ואסף לחם ותבשילים. וחילק את אשר אסף בין העניים שבהכנסת אורחים או בין המשפחות העניות ביותר ומטופלות בילדים רבים. עם פרוץ המלחמה העולמית (בשנת תרע"ד) בטל המנהג, ומשום מה לא נתחדש אחר כך. אני מכיר כמה משפחות בעדות המזרח, שגם כיום אינן יושבות לאכול סעודת שבת, בטרם תשלח האם מעט תבשיל ולחם לעני שבשכונתן.

'ושיננתם לבניך ודברת בם' - האב הישראלי, הטרוד כל ימות השבוע, בהבאת טרף לביתו, ואינו מוצא פנאי לקיים מצוות: 'ושיננתם לבניך' - קובע לו עיתים בלילי שבת ויומו, ללמד את בנו או לתהות על קנקנו, ולבדוק את ידיעותיו בתורה, שרכש בימות השבוע.

את האהבה לאגדה, טיפח בי אבא, מארי, זכרונו לברכה לחיי העולם הבא, בקסם שפתותיו הפיח בי רוח חיים בכל מדרש ובכל אגדה, שהשמיע והחזה לשומעיו.
והקהל, איש ואשה, נער וזקן, שתו בצמא את דבריו, ועיניהם היו רתוקות אליו כל שעת הדרשה, הקצרה או הארוכה, לפעמים יותר משעתיים. בכוח אהבה זו, הייתי לומד ושונה את קטעי האגדה, שבפרקי התלמוד, בשעה שחברי דלגו על אותם דפים.

מוסיפים 'סעודה רביעית' במוצאי שבת היא 'סעודת מלווה מלכה', הנקראת גם 'סעודת דוד המלך', ו'סעודת אליהו הנביא', וחכמינו הזהירו על קיום סעודה זו.
ולפי בעלי קבלה יש באדם איבר אחד ו'לוז' שמו (או 'ניסכוי'), וכשאדם מת מתפוררים כל האיברים ונרקבים, ורק העצם הזאת נשארת קיימת ושלמה. ובזמן תחיית המתים תתרטב בטל של תחייה, וממנה יתמתחו כל האברים והגידים. אבל מכל מה שאוכל אדם, אין האבר הזה נהנה מאומה, אלא מסעודה רביעית בלבד. ולפיכך הזהיר בסעודה זו זוכה לתחייה.

על הניסים ועל הפורקן ועל הגבורות ועל התשועות ועל הנפלאות ועל הנחמות, שעשית לאבותינו ולנו בימים ההם בזמן הזה. אתה האל עוררת את לב אבותינו, לשוב להר נחלתך, לשבת בה, ולקומם את הריסותיה, ולעבוד את אדמתה. ובעמוד עלינו שלטון רשע, ויסגור את שערי ארצנו בפני אחינו, הנמלטים מחרב אויב אכזרי, וישיבם באניות לאיי הים ולחופים נידחים, אתה בעזך, מיגרת את כסאו ותשחרר את הארץ מידו. ובקום עלינו אויבים מבית, ויתנכלו לנו להשמידנו, אתה בגבורתך הפלת עליהם אימתה ופחד, ויעזבו את כל אשר להם, וינוסו בבהלה ובחיפזון אל מחוץ לגבולות ארצנו. ובבוא עלינו שבעה גויים לכבוש את ארצנו ושומנו למס עובד, אתה ברחמיך, עמדת לימין צבא ההגנה לישראל, ומסרת גיבורים ביד חלשים, ורבים ביד מעטים, ורשעים ביד צדיקים, ובזרועך הנטויה עזרת לבחורי ישראל, להרחיב את גבולות מושבותינו, ולהעלות את אחינו ממחנות ההסגר.
על הכל אנחנו מודים לך ה' א-לוהינו בכפיפת ראש. וביום זה, יום חגנו ושמחתנו, אנחנו פורשים את כפינו ומתחננים על אחינו הפזורים ואומרים: אנא, רוענו אבינו, קבצם במהרה לנווה קודשיך, והשכן אותם בו, בשלום ובשלווה, ובהשקט ובבטח. הרחב נא את גבולות ארצנו כאשר הבטחת לאבותינו, לתת לזרעם מנהר פרת ועד נחל מצרים. בנה נא את עיר קודשך ירושלים בירת ישראל, ובה תכונן את בית מקדשך כימי שלמה. וכאשר זיכיתנו לראות את ראשית גאולתנו ופדות נפשנו, כן תחיינו ותחזינה עיננו בגאולת ישראל השלמה וחדש ימינו כקדם. אמן.