מקצת שבחו
חכם יעקב נחמני נולד לאמו ולאביו שלמה, בעיר מרקש שבמרוקו בשנת תרל"ב (1871). בצעירותו למד תורה מחכמי מרקש בהם חכם אליעזר הלוי, חכם דוד סויסה, וחכם ניסים באייט.
בשנת תרמ"ח (1888), בהיותו בן 17, שנים נשא לאישה את מרת רינה לבית רובאס. הם שכלו שמונה ילדים בצעירותם. רק לאחר תפילות רבות, זכו והעמידו שלושה ילדים ובתוכם
חכם לוי סעדיה נחמני.
חכם יעקב נחמני התפרנס ממלאכת הצורפות, אך בה בעת לא פסק מלימוד התורה. בהגיעו לגיל חמישים עזב את מלאכתו והתמסר ללימוד התורה ולכתיבת ספריו. ענוותנו הגדולה ניכרת בספריו, בהם הוא מרבה לצטט ולהביא מדברי רבניו וחבריו, וכן פעמים רבות מביא מחידושי בנו הצעיר.
חכם יעקב נחמני נפטר ביום ט"ז סיון תשט"ו (1954) ונטמן במרקש. ביום ט"ז חשוון תשס"ה (2005) הועלו עצמותיו לארץ ישראל והוא נטמן בירושלים.
חכם יעקב נחמני כתב ספרים רבים, שחלקם יצאו לאור לאחר מותו, וחלקם עדיין בכתב יד. מבין ספריו 'מעט דבש' - פירושים על התנ"ך. 'בית יעקב' - דרשות, 'לקח יעקב' - ביאור על מסכתות ש"ס, 'טוב טעם' - על שולחן ערוך אורח חיים, 'מעיין גנים' - חיבור על פתח אליהו. ועוד.
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מביא רמז במילה 'צדקה', שחילוף אותיותיה 'צדקה'.
'רודף צדקה וחסד, ימצא חיים וצדקה וכבוד' - והקשו בגמרא, וכי בשביל שעשה צדקה ימצא מי שיעשה עמו צדקה?! - ותירצו: אלא הקב"ה ממציא לו מעות לעשות מהם צדקה אחרת.
זה רמוז במילת צדקה בא'-ת' ב'-ש' למפרע: ה' חילופה צ', ק' חילופה ד', ד' חילופה ק', צ' חילופה ה'. ורצה לומר: הצדקה שנותן, נמשך ממנה - שייתן לו הקב"ה מעות לעשות צדקה אחרת.
חכם יעקב נחמני , מעט דבש, עמ' קצ"ז הוצאת מכון 'מחשבת הלוי', ירושלים, תשס"ג (2003) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד שבני העניים נוחלים פירות המצוות, שעשעו אבותיהם.
'בית והון - נחלת אבות' - וקשה: למה אמר 'בית והון - נחלת אבות', ואנו רואים כמה בני אדם שהיו אבותיהם עניים ובניהם אחריהם עשירים, ויבנו להם בתים.
ושמא יש לומר כי הוא מה שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה על הפסוק: 'אמרו צדיק כי טוב - כי פרי מעלליהם יאכלו' - פירוש: יאכלו בניהם של צדיקים אחריהם, פירות של מצוות שעשו אבותיהם בעולם הזה. והטעם - מפני שלא רצו ליהנות מהם, והנחילו אותם לבניהם אחריהם לאכול אותם. ...
וזהו 'בית והון נחלת אבות' - דהיינו אם ראה תראה מי שהיו אבותיהם עניים ובניהם עשירים וכו', הטעם הוא משום שאבותיהם הנחילו לבניהם אחריהם פירות של מצוות שעשו, ולא רצו ליהנות מהם בעולם הזה, ועל ידי זה זוכים הבנים לבית והון אחריהם.
חכם יעקב נחמני , מעט דבש, עמ' קצ"ה , הוצאת מכון 'מחשבת הלוי', ירושלים, תשס"ג (2003) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים' מלמד 'מחיה את כולם' בסוד ניצוצות הקדושה שבאומות.
חיות אומות העולם הוא בעבור ניצוצות הקדושה אשר יש בהם בסוד: 'ואתה מחיה את כולם'.
חכם יעקב נחמני , מעט דבש, עמ' מ, הוצאת מכון 'מחשבת הלוי', ירושלים, תשס"ג (2003) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מפרש שהקב"ה ילמד תורה לישראל, לא תהיה עוד מחלוקת.
'כל בניך לימודי ה' ורב שלום בניך' - שהטעם שהייתה מחלוקת בתלמוד בין התנאים ובין האמוראים, הוא לפי שלאחר חורבן בית שני רבו הצרות, והייתה השכחה מצויה בין התלמידים, ונשמע שלעתיד לבוא כשיבוא מלך המשיח ויבנה בית המקדש, לא תהיה עוד מחלוקת אלא שלום, כי הקב"ה ילמד אותם תורה, וזהו: 'וכל בניך לימודי ה' - פירוש: שבזמן 'שכל בניך לימודי ה' - דהיינו שהקב"ה מלמדם התורה, אז: 'ורב שלום בניך' - דהיינו שלא תהיה עוד מחלוקת אלא שלום.
חכם יעקב נחמני , בית יעקב בתוך מעט דבש, עמ' ל"א, הוצאת מכון 'מחשבת הלוי', ירושלים, תשס"ג (2003) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד אף מי שיכול לעסוק בתורה יחידי, ישב ללמוד בין הרבים.
'יששכר חמור גרם רובץ בין המשפתיים' - דהיינו מרביץ תורה ברבים. ולזה תמה בעל המסורה, 'למה ישבת בין המשפתים?' - הרי אתה יששכר, ואפילו בהיותך יחיד אתה יכול לעסוק בתורה ולהסיק מתוך השמועה את הלכה, ולמה לך לעסוק בתורה ברבים בקולי קולות?
ואמר: 'לשמוע שריקות עדרים' - פירוש להדריך בני הישיבה על האמת, ולשמוע מהם מה הם אומרים, ולהכריע כמי ההלכה, או לכאן או לכאן.
חכם יעקב נחמני , מעט דבש, עמ' מ"ו, הוצאת מכון 'מחשבת הלוי', ירושלים, תשס"ג (2003) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד שגדולה צדקה אפילו ממשפט, שמקרבת את הגאולה.
'גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה שנאמר: 'שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבוא וצדקתי להגלות' - ויש לדקדק שהכתוב אמר: 'שמרו משפט ועשו צדקה' ועל שניהם אמר: 'כי קרובה ישועתי', ואם כן למה נקט צדקה לחוד?! - היה לו לומר: גדולים צדקה ומשפט שמקרבים את הגאולה.
עוד אמר 'גדולה צדקה' - וצריך לדעת מאיזה מצווה היא גדולה. ויש לומר שכל שכן שמשפט וצדקה שניהן מקרבים את הגאולה כמו שמובן מפשוטי המקראות, והוא שציינה הגמרא צדקה לחוד, שבאה להשמיענו שגדולה צדקה אפילו ממשפט. ונלמד לנו כך מסיום הכתוב: 'וצדקתי להגלות' ולא אמר גם כן ומשפטי. נלמד מזה: שגדולה צדקה אפילו ממשפט. ... ומהו הטעם שגדולה צדקה ממשפט?
ויש לומר על פי מה שאמרו בגמרא: 'כל דיין שדן דין אמת לאמיתו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית' ... הדיין אפילו אם ידון דין אמת לאמיתו, אינו נעשה אלא שותף להקב"ה במעשה בראשית. אבל 'כל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא'.
חכם יעקב נחמני , בית יעקב בתוך מעט דבש, עמ' ג- ד, הוצאת מכון 'מחשבת הלוי', ירושלים, תשס"ג (2003) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד מנהג אבות לקרוא לאביהם - זקנם, שלימד להם התורה.
'ונאמר אל אדוני יש לנו אב זקן' - בשלושה אבות כתוב בהם 'זקן'. באברהם כתוב 'ואברהם זקן', ביצחק כתוב 'ויהי כי זקן יצחק, ביעקב כתוב 'ועיני ישראל כבדו מזקן'. לומר לך: שכולם היו חכמים, כי אין זקן אלא זה שקנה חוכמה. ואם כן לכן צריך היה יהודה לומר מילת 'זקן' - דהיינו לרמוז לו שאביהם חכם, כי אין זקן אלא זה שקנה חוכמה, רצה לומר: ולימד לנו את התורה.
חכם יעקב נחמני , מעט דבש, עמ' מ"א, הוצאת מכון 'מחשבת הלוי', ירושלים, תשס"ג (2003) מתוך 'החכם היומי'
