מקצת שבחו

'הסבי עיניך מנגדי שהם הרהיבוני' - זה רומז לכך שהיהודים בזרותם נושאים שליחות של המדעים והדת, ומשמשים מופת לחיקוי בכוח העמידה ובאורך הרוח שלהם.
זהו המובן של 'הסבי עיניך' - הם, הנכבדים שבך, שהם מיטבי ונכבדי העם. הסבי אותם - הבא אותם, שיסבבו בעולם, וישאו את שליחותם באופן הראוי ביותר, ויהיו הדוגמה הנעלה ביותר לפיאור שם ה'.

ממנהגי היהודים ברבות מערי מרוקו, שכשהיו מתכנסים לחגיגה או למסיבה, לאחר שסיימו את האכילה, ולפני שאמרו ברכה אחרונה היה החכם שלהם מכריז: נתנו לגוף את המזון המגיע לו, הבה ניתן לנשמה את המזון המגיע לה.
אז היה קורא באזני הנאספים דרוש קצר מפירושי התורה לפרשה או לנושא החגיגה. ...
לכן הורינו, ומורינו היו מחייבים אותנו, בכל יום שישי להכין דרוש קצר כדי לאומרו ליד השולחן, לפחות בליל שבת וביום השבת, בתנאי שיהיה מפרשת השבוע ומעיתות השבוע. איזה מנהג נאה!

מילתי אשר אני מפנה אל אנשי הדת מכל האסכולות היא שיעשו ככל שביכולתם כדי להפיץ את השלום, ולהסיר את האיבות ואת השנאה, ולטהר את האווירה מן הקנאות הדתית, ושילמדו לקח מן ההיסטוריה ומן החורבן וההרס, שגרמו האנוכיות והקנאות הדתית, שכן הכוח, כל הכוח והברכה הם: האהבה והשלום, כמו שאמר אדוננו דוד במזמור: 'ה' עוז לעמו יתן, ה' יברך את עמו בשלום'.

'הנך יפה רעיתי, הנך יפה, עיניך יונים מבעד לצמתך, שערך כעדר העזים שגלשו מהר גלעד' - רומז לזה שהאישה הצנועה אינה עטופה רעלה, ואינה זקוקה לרעלה שתחצוץ בעד העיניים, שכן צניעותה וטוהר לבבה הם הרעלה היפה ביותר בשבילה, אשר תביא אותה לסלוד מכל דבר, שאינו לרצון ה'.

אנו מאחלים לה, שתיגאל מרוע ההתפלגות בין הגורמים השונים ושהכל ידעו כי האינטרסים של הערבים והיהודים קשורים אלה באלה, וכי הטוב והברכה יבואו עליהם באמצעות שיתוף הפעולה.

יש להשתחרר ממדע הפילוסופיה, אשר עניינו להכניס ספק בלבות חלושי הרצון והאמונה. עלינו להשוות את הפילוסופיה בעבר עם זו שבהווה. הרמב"ם למד פילוסופיה, וידע את סתריה וסודותיה, והדבר ניכר מספרו 'מורה הנבוכים', ועם זאת התעצמה אמונתו לדרגה גבוהה, והוא קבע לנו את שלושה-עשר עיקרי האמונה, שהם בתכלית הניגוד לפילוסופיה, שהרי הפילוסופיה אינה מכירה בתחיית המתים, והיא אחד העיקרים החזקים ביותר שקבע לנו הרמב"ם.