מקצת שבחו
חכם יעקב מלמד כהן נולד לאימו אסתר ולאביו חכם רחמים מלמד כהן בשנת תר"ע (1909) בירושלים.
גדל בתורה וביראה על ברכי אביו,
חכם רחמים מלמד הכהן, רבם של יהודי פרס בירושלים, וראש ישיבת 'שערי רחמים'. למד בתלמוד תורה 'דורש ציון', וכשבגר למד בישיבת 'פורת יוסף' יחד עם אחיו, החכם פרופ' עזרא ציון מלמד כהן. בהמשך למד ב'בית מדרש למורים מזרחי' (מכללת ליפשיץ) ובאוניברסיטה העברית בירושלים.
חכם יעקב מלמד כהן נשא לאשה את מרת רחל, ילידת חלב, ונולדו להם חמישה ילדים.
בשנת תרצ"א (1931) החל לנהל את תלמוד תורה 'אור חיים' ואת גן הילדים 'אוהל יעקב' בשכונת נחלאות. לימים החליף את שם בית הספר וקרא אותו ע"ש הראשון לציון, חכם בן ציון חי עוזיאל. בבית הספר הקים בית כנסת. לימים, נקרא בית הכנסת כשמו וכשם אשתו 'אוהל יעקב ורחל'.
בשנת תרצ"ב (1932) נפטר אביו,
חכם רחמים מלמד הכהן, והוא קיים את המניין בבית הכנסת 'שערי רחמים' שייסד אביו, דרש דרשות, שימש כשליח ציבור, בעל קורא ובעל תוקע.
בשנת תרצ"ט (1939) פרסם קול קורא אל בני עדת יהודי פרס בעניין תלמוד תורה. בשנת תש"ב (1942) פרסם חיבורו 'הצעה לתיקון המצב בתלמודי תורה בירושלים'.
חכם יעקב מלמד כהן היה דורש בבתי כנסיות ומרצה במועדוני נוער. היה עורך טקסי פדיון הבן, מכין נערים לבר מצווה ועורך חופה וקידושין. ביתו היה פתוח לכל, ונודע כמשכין שלום בית. שימש אפוטרופוס ליתומים ולאלמנות וארגן מפעלי צדקה וחסד לעניי ירושלים. במשך השנים נרתם לפעילות ציבורית בארגונים שונים, בהם שבט 'הצופים הדתיים, בר כוכבא', תנועת הנוער הספרדי 'דגל ציון', 'ועד העדה הפרסית' בירושלים, 'ועד העדה הספרדית' בירושלים, 'מכבי', 'אגודת שלום ורעות', בני ברית, בני ציון, ושימש חבר בהנהלת המזרחי. כן, שימש שליח הסוכנות היהודית והמוסדות הציוניים ביוון, באיראן ובסוריה.
בשנת תשכ"ז (1967), לאחר מלחמת ששת הימים, ייסד כולל ערב לאברכים, ומנין קוראי תהילים בכותל.
בשנת תשמ"ח (1988), לאחר פטירת רעייתו רחל, הוציא לאור לזכרה את הספר 'נאווה תהילה' - על תהילים.
חכם יעקב מלמד כהן נפטר ביום ה' בתשרי תשנ"ב (1991). דברי הספד לזכרו הודפסו בחוברת 'אבן בכותל'.
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים' מלמד להרעיף שם שמיים בעולם, 'בזמירות נריע לו'
'לכו נרננה לה' נריעה לצור ישענו' - רבותינו נתנו ביטוי לרעיונות, המתעוררים בנפשו של האדם, מדי ערב שבת, ומעבירים אותנו בחיבה, באהבה וברצון, אל חזון העתיד, אל מלכות השמים.
מזמור זה קורא לנו להסיח דעתנו ממצבנו החיצוני, לנדודי המדבר של אבותינו. ומלמד אותנו נאמנות לחובתנו, לסלילת דרך, לקדש ולהרעיף שם שמים בעולם. לא בדיכאון רוח, אלא 'בזמירות נריע לו'. וקודם שנריע לו – 'נקדמה פניו בתודה' על כל הטובות שגמלנו.
חכם יעקב מלמד כהן, 'ספר תהילים עם הפירושים עתרת רחמים ונאוה תהילה', עמוד 491, ירושלים, תשע"ב (2012) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד שאין לי חסד שאבטח בו כי אם בחסדך
'ואני בחסדך בטחתי, יגל לבי בישועתך, אשירה לה' כי גמל עלי'. 'ואני' - אין לי חסד שאבטח בו, כי אם 'בחסדך', ולמען הבטחון הזה 'יגל לבי בישועתך'. אמר רבי אבהו: זה אחד מן המקראות הקשים, שישועתו של הקדוש ברוך הוא, היא ישועתם של ישראל. אמר דוד המלך: ישועתך היא ישועתנו. 'ואני בחסדך בטחתי' - כנגד ארבע מלכויות: בבל - שהיו בטוחים בחסדי ה' שייגאלו; פרס - בימי מרדכי ואסתר, שקיימו וקבלו עליהם, וזה ישועתו של הקדוש ברוך הוא; יוון - כנגד נס חנוכה שקבענוהו בהלל ובהודאה, היינו: 'אשירה לה' בחיי'; בגאולה העתידה לבוא במהרה בימינו, ישלם גמול לאויביו - 'אשירה לה' כי גמל עלי'. יהי רצון ונזכה לגאולת ישראל השלמה, במהרה בימינו אמן.
חכם יעקב מלמד כהן, 'ספר תהילים עם הפירושים עתרת רחמים ונאוה תהילה', עמוד 380, ירושלים, תשע"ב (2012) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד צערם של ישראל 'כי עליך הורגנו' בדורו של שמד
'כי עליך הורגנו כל היום, נחשבנו כצאן טבחה. עורה למה תישן אדני, הקיצה אל תזנח לנצח'.
'כי עליך הורגנו כל היום' - נהרגנו על ייחוד קדושת שמך, שלא רצינו לכפור בך חלילה, 'נחשבנו כצאן טבחה', ולכן - עורה. 'אמר רב יהודה: מזמור זה נאמר על מיתת חנה ושבעת בניה. ... אמר רבי חייא בר אבא: אם יאמר לך אדם, תן לי את נפשך על קדושת שמו של הקדוש ברוך הוא, אני נותן לו ובלבד שיהרגוני מיד. אבל בדורו של שמד - אין יכול לסבול. ומה היו עושים בדורו של שמד? - היו מביאים כדוריות של ברזל, ומלבנים אותם באש, ונותנים אותן תחת שיחיהן, ומשיאים נפשותיהם מהם, ומביאים קרומיות קנים, ונותנים אותן תחת ציפורניהם'. ובדבר הזה מתו על קדושת השם.
כך עשו לפני חמישים שנה בגרמניה הנאצית, ושרפו נפשותיהם של יהודים תלמידי חכמים, רבנים, נשים וילדים, כשישה מיליון נפש. 'לבי לבי על חלליהם, מעי מעי על הרוגיהם'. וזהו שאמר דוד: 'אליך ה' נפשי אשא' - 'כי עליך הרגנו כל היום'.
חכם יעקב מלמד כהן, 'ספר תהילים עם הפירושים עתרת רחמים ונאוה תהילה', עמוד 416-417, ירושלים, תשע"ב (2012) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד שהקהל עומד על רגליו ומכריז: ברוך הבא בשם ה'
'אספו לי חסידי, כורתי בריתי עלי זבח' - פסוק זה נאמר בכל ברית מילה לפני הברית, כי בן ישראל שנימול - נכנס במדרגת צדיק. ועל זה נאמר: 'ועמך כלם צדיקים'. ובהיכנס הבן לברית, כל הקהל עומד על רגליו ומכריזים ואומרים: 'ברוך הבא בשם ה''. הכיצד יאמרו כזאת? - אלא 'הבא' - היינו במספר שמונה, 'ובן שמונת ימים ימול לכם כל זכר'. ולכן 'הבא בשם ה'' - הוא כבר מוכן לקיים מצוות הברית, המצווה הראשונה בחייו. והיא, בשם ה'. 'כורתי בריתי עלי זבח' - זו סעודת הברית, שעורכים ביום הברית בשמחה, שנאמר: 'שש אנוכי על אמרתך כמוצא שלל רב'.
חכם יעקב מלמד כהן, 'ספר תהילים עם הפירושים עתרת רחמים ונאוה תהילה', עמוד 423 ירושלים, תשע"ב (2012) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד שהעולם עומד על החסד וקיים על האמת והאמונה
'חסדי ה' עולם אשירה, לדור ודור אודיע אמונתך בפי' - העולם נבנה מתחילתו בחסד, שנאמר: 'כי אמרתי, עולם חסד יבנה, שמים תכין אמונתך בהם'. - 'חסד' ו'אמונה' יש הבדלים ביניהם, ומה המה? 'החסד' - הינו מה שיעשה האדם מנדבת ליבו, ולגמול חסד לכל אדם, הפונה אליך לגמילות חסד, ולעשות הטוב והישר, מבלי כל הבטחה לקבלת שכר או תגמול, לקיים: 'חסד ורחמים - מלא כבודו'.
'האמונה' - היא המאמין בה' שהוא ברא את העולם בשישה ימים, 'וביום השביעי שבת ויינפש', ומאמין שאין אחר זולתו, 'אין כא-להינו, אין כאדונינו, אין כמלכנו, אין כמושיענו'. האמונה היא האמת; אמת ויציב - אמת ואמונה, ועל פיהם שלושה עשר עיקרים שמנאם הרמב"ם.
חכם יעקב מלמד כהן, 'ספר תהילים עם הפירושים עתרת רחמים ונאוה תהילה', עמוד 480, ירושלים, תשע"ב (2012) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד אף שמחרפים אותו, שוקד גם בלילות, מאהבתו אותה
'שקדתי ואהיה כצפור בודד על גג. כל היום חרפוני אויבי מהוללי בי נשבעו' - האדם פונה אל הקדוש ברוך הוא ואומר לו: ריבונו של עולם, הריני ער בלילות ואיני שרוי בביתי. אני מבקר בישיבות ולומד כל הלילה, והריני שוקד כציפור בודד גג. 'כל היום חרפוני אויבי' - מחרפים אותי על כי אני מתפלל שלוש תפילות; בוקר צהרים וערב. ובכל זאת שוקד גם בלילות, כי אהבתי תורתך, חוקיך ומצוותיך. 'כי אפר כלחם אכלתי' - אינני שם לב על המאכל, כי אפר כלחם אוכל אני.
חכם יעקב מלמד כהן, 'ספר תהילים עם הפירושים עתרת רחמים ונאוה תהילה', עמוד 500 ירושלים, תשע"ב (2012) מתוך 'החכם היומי'
