מקצת שבחו
חכם יצחק לומברוזו נולד לאימו ולאביו חכם יעקב לומברוזו בשנת ת"מ (1680) בתוניס.
גדל בתורה וביראה על ברכי אביו, חכם יעקב לומברוזו, בן קהילה הגראנה - יוצאי ליוורנו בתוניס. היה תלמידו של חכם צמח צרפתי, הרב הראשי של יהודי תוניסיה. בשנת תע"ז (1717) חכם צמח צרפתי זכה ועלה לארץ ישראל, ושם נפטר. תלמידו, חכם אברהם טייב, החליפו כרב הראשי של יהודי תוניסיה, וחכם יעקב לומברוזו, החל לשמש כאב בית הדין של קהילת הגראנה. על רקע המתיחות בין שתי הקהילות, בשל הקמת בית מטבחיים עצמאי לקהילת הגראנה, פעלו שניהם כאחד להשכנת שלום בין הקהילות.
בשנת תצ"ח (1738) חכם יצחק לומברוזו נבחר לרב קהילת הגראנה. בשנת תק"א (1741), לאחר פטירת חכם אברהם טייב, החל לשמש רב ראשי ליהודי תוניסיה. זכה והעמיד תלמידים רבין וחשובים, בתוכם: חכם מרדכי קאראבליו, חכם אברהם קטורזה, חכם נהוראי ג'רמון וחכם יוסף זרקא. כן בנו, החכם אברהם ג'אקומו לומברוזו.
חכם יצחק לומברוזו נפטר ביום ט' בשבט בשנת תקי"ב (1752), ויש אומרים תקי"ד (1754). הוא נטמן בבית הקברות היהודי הישן בעיר תוניס, אך בעקבות הפקעת בית הקברות הועברו עצמותיו לבית הקברות בורג'ל.
לאחר פטירתו, תלמידו, חכם יהושע הכהן טנוג'י ביקש להוציא לאור את ספרו 'זרע יצחק'. הוא שלח את כתב היד להדפסה בליוורונו, אך האונייה טבעה בדרך, וכתב היד אבד. הוא שלח העתק של כתב היד, שהיה בידו, אך גם הפעם האונייה טבעה בדרך. חכם יהושע הכהן טנוג'י ראה שכך, מיד רכש בליוורונו מכונת דפוס, והקים בתוניס בית דפוס. בשנת תקכ"ח (1768) יצא לאור הספר הראשון בבית הדפוס בתוניס הוא הספר 'זרע יצחק'.
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד שהזקנים אלו המיוחדים שבזקנים, ולא זקני השוק
'מצוות חליצה בשלושה דיינים, ואפילו שלושתם הדיוטות'. גמרא: ומאחר שאפילו שלושה הדיוטות, דיינים למה לי?! דבר זה משמיע לנו, שצריכים בשלושה שיודעים להקרות כעין דיינים. ששנינו לזה, ששנו רבנן: מצוות חליצה בשלושה שיודעים להקרות כעין דיינים. רבי יהודה אומר: בחמישה.
מה הטעם של התנא הראשון, ששנינו: 'ועלתה יבמתו השערה אל הזקנים' - זקנים - שניים, ואין בית דין שקול, מוסיפים עליהן עוד אחד - הרי כאן שלושה. ורבי יהודה: 'וקראו לו זקני עירו' - זקני - שניים, זקנים - שניים, ואין בית דין שקול, מוסיפים עליהן עוד אחד - הרי כאן חמישה. והתנא הראשון, זו 'זקני' - מה עושה לה? צריך לה לרבות: אפילו שלושה הדיוטות'. תוספות: ואם תאמר מ'זקנים' - למה אינם למדים 'זקני השוק'?! ... אלמלא לא 'ושופטייך' - הייתי אומר: 'זקנייך' - אפילו זקני השוק'.
המעיין במקומו יראה, שטעות סופר יש, שמכף של 'זקניך' הוא שממעטים זקני השוק אבל עדיין הייתי אומר: סנהדרין קטנה, כתב רחמנא, 'ושופטייך' - מיוחדים שבשופטייך, היינו: סנהדרין גדולה. ... שכינוי זקנייך מורה שהם סנהדרין, שהא הידיעה והכינוי, דומים זה לזה אבל ל'עירו' - אינו דומה.
חכם יצחק לומברוזו, 'זרע יצחק' - חלק א', יבמות, פרק שניים-עשר, עמ' 157, מכון הכתב, ירושלים, תשנ"ז (1997) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד שלא עובד בערב שבת משום עצלות או פינוק ומקבל שכר
'יש שפל ונשכר - שלא עובד כל השבוע, ולא עובד בערב שבת. ... אמר רבא: אותן נשים של העיר מחוזא, אף על גב שלא עושות עבודתן בערב שבת, משום שהן מפונקות, שהרי כל יום גם כן לא היו עובדות - אפילו כך, 'שפל ונשכר' - כך אנו קוראים להן' - קצת קשה, שמה חידש רבא, הרי ברייתא שאמרה עימו: 'יש שפל ונשכר, שלא עובד גם בערב שבת'. - לא קושייא היא, שהברייתא אף לא דנה, אלא שאינו עושק במלאכתו מחמת עצלנות, בזה תאמר, שנשכר, מכיוון שאינו מכוון לשם דבר אחר, אבל אלו נשות מחוזא, מלבד שאינו עושות לשמור, מכוונים גם לשם תפנוקים.
חכם יצחק לומברוזו, 'זרע יצחק' - חלק א', פסחים, פרק רביעי, עמ' 52, מכון הכתב, ירושלים, תשנ"ז (1997) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד חיבתם של רבים, שהקב"ה משנה להם סדרי בראשית
'תנו רבנן: מעשה באחד שמתה אשתו, והניחה בן לינק ולא היה לו שכר מניקה ליתן, ונעשה לו נס ונפתחו לו דדין כשני דדי אישה, והניק את בנו. אמר רב יוסף: בוא וראה כמה גדול אדם זה, שנעשה לו נס כזה. אמר לו אביי: אדרבה, כמה גרוע אדם זה שנשתנו לו סדרי בראשית' - וקשה, שבשמות רבה, פרשת תצווה, סימן ה', משבח ישראל, שנשתנו עליהם סדרי בראשית. ויש לומר, שכאן שונה, השינוי היה בגופו, ושם היה חוץ מהגוף. ועוד יש לומר: כאן ביחיד, שם ברבים.
חכם יצחק לומברוזו, 'זרע יצחק' - חלק א', שבת, פרק חמישי, עמ' 24, מכון הכתב, ירושלים, תשנ"ז (1997) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים' מלמד מה לי ישראל מה לי גוי, שצער בע"ח מדאורייתא
'אמר רב שמואל בר רב יצחק, אמר רב: מותר לשנאתו, שנאמר: 'כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו' - אם נאמר 'שונא גוי', והרי שנינו: 'שונא' שאמרו - שונא ישראל ולא שונא גוי'. וכתב רשב"ם: כך אנו גורסים: אם נאמר 'שונא ישראל' - כלומר שהוא שונא ישראל - מי התיר לשנוא אותו?!' ...
ונראה לעניות דעתי, שבא למחוק גירסא שבידינו: או גם 'שונא גוי' ... שצער בעלי-חיים דאורייתא. מה לי ישראל, מה לי גוי. ... ולעולם הכתוב דן בכולל, בין בישראל בין בגוי, שצער בעלי-חיים דאורייתא. אומנם צריך למצוא מציאות, ישראל ישנא ישראל.
חכם יצחק לומברוזו, 'זרע יצחק' - חלק א', פסחים, פרק תשיעי, עמ' 56, מכון הכתב, ירושלים, תשנ"ז (1997) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד לדיין שלא ייטול אפילו לשפוט צדק
'קרנא היה נוטל פרוטה מהזכאי ופרוטה מהחייב, והיה דן להם דין. ואיך עושה כך? והרי כתוב: 'ושוחד לא תיקח'. ואם תאמר: דברים אלה, היכן שלא נוטל משניהם, שמא יבוא להטות את הדין, וכי לא בא להטות את הדין - מותר. ושנינו: 'ושוחד לא תיקח' - מה תלמוד לומר? - אם ללמד שלא לזכות את החייב ושלא לחייב את הזכאי, הרי כבר נאמר: 'לא תטה משפט' - אלא אפילו לזכות את הזכאי ולחייב את החייב, אמרה תורה: 'ושוחד לא תיקח'. דברים אלה, היכן שלוקח בתורת שוחד. קרנא - בתורת שכר היה לוקח. ובתורת שכר, האם מותר? והרי שנינו: הנוטל שכר לדון - דיניו בטלים. דברים אלה - שכר הדין אבל קרנא שכר בטלה היה לוקח'. ...
שכיוון שבא לקבל שוחד ממנו, מתקרבת דעתו לגביו - היינו לפי מה שעולה, שהברייתא דנה, שנוטל בתורת שוחד, ואין חילוק בין היכן שנוטל בתורת שוחד לתורת שכר, לכך אמרנו: וודאי, שמתקרבת דעתו לגביו, אבל לשום סילוק דעת, סבור לו, שאפילו לא בא להטות את הדין - אסור. וכן פירוש המקרא: 'לא תיקח שוחד' - אפילו לשפוט צדק. שמי שלוקח שוחד להטות משפט, אינו נפטר מן העולם בלא סמיות הלב והעיניים, ... לכך אני גוזר, שלא ייקח אפילו לשפוט צדק.
חכם יצחק לומברוזו, 'זרע יצחק' - חלק א', כתובות, פרק שלושה-עשר, עמ' 315, מכון הכתב, ירושלים, תשנ"ז (1997) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד תקנתו, לקיים כל שירותי הדת בבית הכנסת הגדול
תקנת מורינו ורבינו, החכם השלם, החסיד, העניו, המקובל הא-לוהי, הדיין המצוין, רבי יצחק לומברוזו, זכותו יגן עלינו אמן, בעל 'זרע יצחק', והרב רבי משה דרמון, זכותו יגן עלינו אמן, זכותם יגן בעדינו אמן כן יהי רצון, אשר לפיה כל שירותי הדת להם יזדקקו חתן - בחור ובתולה, אבי הבן - בעל ברית, וכל הפקידות, צריכים לקיים בבית הכנסת הגדול, אשר שמו בית כנסת רבי חיים. כל מי שיעבור על תקנה זו, הרחמן יצילנו, וכל מי שיקיימה תבוא עליו ברכה.
חכם יצחק לומברוזו, 'פנקס הקהילה היהודית הפורטוגזית בתוניס', עמוד 4, לוד, תשנ"ז (1997) מתוך 'החכם היומי'
