מקצת שבחו
חכם משה יצחק אשכנזי טדסקי נולד לאימו בלהה ולאביו חכם שמואל בשנת תקפ"א (1821) בטריאסטה.
גדל בתורה וביראה על ברכי אביו, חכם שמואל אשכנזי, ששימש חזן בית הכנסת הספרדי בטריאסטה, עד פטירתו בשנת תקצ"א (1831). ראשית תורתו למד ביחידות מפי חכם יוסף קאמפוס, ומפי חכם יעקב חי מורפורגו. לאחר שאביו ירד מנכסיו, למד בתלמוד תורה מפי חכם שמואל חיים זלמן, מפי חכם משה זכות נורצי. לאחר מכן למד תורה מפי רבו חכם שבתי אלחנן טריוש, שבשנת תקצ"ח (1838) הסמיכו בתואר משכיל.
חכם משה יצחק אשכנזי טדסקי למד חכמות כלליות ופדגוגיה, והעמיק בתלמודו מפי רבי יהודה ברנדענבורג, ומפי רבו, חכם שבתי אלחנן טריוש. הוא נהג לבקר פעם בשנה בעיר פאדובה, שם למד מפי ראש בית המדרש לרבנים,
חכם שמואל דוד לוצאטו. כן, הייתה לו חברותא קבועה עם החכם יוסף צמח קאמיריני.
בשנת ת"ר (1840) הוסמך כמורה הוראה בדיני אורח חיים ויורה דעה, ובשנת תר"ב (1842) הוסמך גם בדיני אבן העזר. בשנת תר"ה (1845) התמנה למורה בתלמוד תורה, ונעשה לראש המורים לחכמות כלליות.
בשנת תרי"א (1851) נשא לאישה את מרת שרה בת עמנואל גימילי אך לא נולדו להם ילדים.
בשנת תרט"ז (1856) נפטר רבו, חכם שבתי אלחנן טריוש, והוא עמד בראש קהילתו בטריאסטה. בשנת תרכ"א (1861) התמנה לרב העיר באיספרלטרו (היום קרואטיה) אך חזר לטריאסטה לאחר תקופה קצרה. ולצד העמדת תלמידים עסק בכתיבת ספריו: בשנת תרכ"ד (1823) הוציא לאור את הספר 'אמרי לב' של חכם נחמיה בן יעקב בתרגומו לאיטלקית; בשנת תרל"ח (1878) הוציא לאור את ספרו 'מוסר מלכים' - על מסכת אבות; בשנת תרל"ט (1879) הוציא לאור את הספר 'אוצר נרדפי לשון עברי'; בשנת תרמ"א (1881) החל להוציא את סדרת ספריו 'הואיל משה' - שמונה כרכים; בשנת תרמ"ו (1886) הוציא לאור את הספרים 'שמחת הרגל' - דרשות למועדים, 'כוס ישועות' - אבלות, ואת הספר 'ביאור על שישה סימנים' - על ספר ירמיה.
חכם יצחק משה אשכנזי (טדסקי) נפטר ביום כ"ז סיון תרנ"ח (1898).
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד שמי שלמד בילדותו, גם כי יפתה, שב בזקנותו
'ותלמוד תורה כנגד כולם' - שאי אפשר לאדם, הקובע עתים לתורה, שמדי יום ביום, לא יזכה אורחו, עד כי מעט מעט, יתקן את אשר שיחת, ויקרב אל השלמות במידות ובמעשים. ...
וראשית חטאת זמננו היא שמונעים מהתינוקות לימוד התורה, שבעינינו אנו רואים שמי שלמד בילדותו, גם כי יפתה אחר כך אחרי יצרו, בזקנותו הוא שב אל ה', אך אם לא ידע ,איך ישוב?!
ותחת שם תורה יובן, לא בלבד תורת ה', רק כל המדעים המזכים את הנפש, בהודיעם לה יכולת ה' והשגחתו, ודרך ארץ בין אדם לחברו, כנראה מן התלמוד הבלול בכל מיני חכמה, רק שכוונת המלמד והמלומד תהיה לשם שמים, ללמוד וללמד לשמור ולעשות.
חכם משה יצחק אשכנזי טדסקי, 'מוסר מלכים', עמוד 3, פאדובה, תרל"ח (1878) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים' מלמד כל בני אדם הם כשלשלת חובקת כל טבעותיה
כל בני אדם הם כשלשלת, שכל אחת מטבעותיה חובקת חברתה, ובכן תחוברנה יחד, ותועיל השלשלת לשימושה, אך אם כל אחת מהן תישאר לבדה או אם תנתק אפילו אחת מהן, כבר פסקה תועלתן, והשלשלת אינה שווה לכלום; ודבר גלוי וידוע כי אי אפשר לאדם לחיות חיי נחת אם הוא לבדו, יטרח לעצמו, ולא יגיע לאכול פת לחם או לכסות בשרו בשמלה או לחסות תחת צל קורה כי אם בעזר הרבה מאישי מינו המשתדלים בעדו, אם כן ראוי שלא יתראה גם הוא כפוי טובה נגדם, וישיב להם במקצת מה שחייב להם, ועל זה העניין אמרו: 'גמילות חסדים' ולא עשיית חסדים - ללמדנו שגם אם ירבה האדם להיטיב לעמיתו, אין זה כי אם גמול לחסד שכבר קבל ממנו.
חכם משה יצחק אשכנזי טדסקי, 'מוסר מלכים', עמוד 4, פאדובה, תרל"ח (1878) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד שלא לצוות השוער, למנוע עניים מפתח ביתו
אוי לו למי שמצווה לשוער ביתו, למנוע עניים מפתחו, כי מונע ברכת ה' מביתו, ובכל פעם ופעם שיזדמן לו לאדם לעשות צדקה עם עני, ימהר ויעשהָ וישמח בה, כי דורון הוא שהקדוש ברוך הוא שולח לו. ואף על פי שבין המחזרים על הפתחים, יש כמה וכמה רמאים, שנוטלים לצדקה בלי צורך, וכמה בהם עצלים, שונאי מלאכה ואוהבי בטלה, עם כל זה לא נמנע פרוטתנו מכל פושט ידו ליטול, כי הלא טוב לתת לתשעים ותשעה בלתי הגונים ובלתי צריכים לה, מלמנוע מעני אחד ראוי והגון לקבלה.
חכם משה יצחק אשכנזי טדסקי, 'מוסר מלכים', עמוד 6, פאדובה, תרל"ח (1878) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד אזהרת המבקשים תועלתם, ואינם חשים לתועלת זולתם
'נושא בעול עם חברו' - אוי לאותם אוהבי עצמם, שמבקשים רק תועלתם ובורחים מנזקם בלבד, ואינם חשים לתועלת עמיתם ולנזקו, שנואים הם לה' ולבריות, ובשעת דחקם וצערם, לא ימצאו חולה עליהם, ומצטער בצרתם, מידה כנגד מידה. כי מי יאהב איש כזה, הפורש מן הצבור, הממאן לסבור שום משא להקל על חברו?! להפך תורתנו הקדושה תצוונו לבוא לעזר כל אדם, אפילו שונא אותנו. ...
ואיש היודע בסכנת חברו ואינו משתדל להצילו ממנה, בהיות לאל ידו להצילו, וגם אינו טורח להזהירו עליה, ואומר ומה איכפת לי בצער אחרים, כיוון שאני בנחת די לי, חוטא חטא גדול, ועתיד ליתן את הדין כאילו גרם הוא הנזק, ולהפך המשתדל להצלת חברו, גם כי לא הצליח - תחשב לו לצדקה כאילו הצילו, כי מחשבה טובה הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה.
חכם משה יצחק אשכנזי טדסקי, 'מוסר מלכים', עמוד 111, פאדובה, תרל"ח (1878) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד שהתאכזר על בהמתו, מראה שאינו מזרע ישראל
'יודע צדיק נפש בהמתו, ורחמי רשעים אכזרי' - וכן אמרו רבותינו זיכרונם לברכה: 'צער בעלי חיים מדאורייתא', והבהמות נבראו לשמשנו, רק לא לצער אותן, והמתאכזר עליהן עוונו גדול, ומראה בעצמו שאינו מזרע ישראל, רחמנים בני רחמנים, וכן כתוב: 'כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו, וחדלת מעזוב לו?!' – כלומר, וכי אפשר לבן ישראל שיתאכזר על בהמה, משום סיבה שבעולם?! ...
והמגדל בביתו כלב או חתול או צפור בכלוב או תרנגולים בלול, צריך להשגיח שתהיה להם פרנסתם בשופע, וטרם ישב הוא אל הלחם לאכול, יתן להם מאכלם, שהם תלויים בידו, והוא תלוי ביד מי שאמר והיה העולם; וכן למדונו חכמינו זיכרונם לברכה, שאסור להפסיק בדבור, בין נטילת ידיים לברכת המוציא, רק האומר תנו מאכל לבהמה - אין זה הפסק, כי הלא מצווה הוא מקיים.
חכם משה יצחק אשכנזי טדסקי, 'מוסר מלכים', עמוד 118, פאדובה, תרל"ח (1878) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד שאין להתבייש, שלא יכירום כי מזרע יעקב הם
הרבה מאחינו, בני דור זה, שמתביישים להודיע כי מזרע יעקב יצאו, ומחליפים שמות אבותינו הקדושים, בשמות קדושי דת נוכרייה, ומשתדלים בכל כוחם לבלתי יכירום, מדיבורם או ממעשיהם, וגם בביתם שמים מזוזה אחרי הדלת, לבלתי תתראה, ונר חנוכייה מדליקים במקום נסתר, ואם נוכרי מסב על השולחן עמהם, בושים לומר קידוש או ברכת המזון בקול רם, וכדומה.
כל אלה לא יפה עושים, כי כדאי להם להתפאר בחוקי תורת משה, ולא להיכלם ממנה. ואם איש בער ולא יודע, יצחק על חוקי דתנו, דמו בראשו, ומורה כי נבל הוא, ואין לך אפילו מצווה קלה שבקלות, שלא נוכל להודיע לשואלנו טעמה כי טוב ... 'כי היא חוכמתכם ובינתכם לעיני העמים'.
חכם משה יצחק אשכנזי טדסקי, 'מוסר מלכים', עמוד 50-51, פאדובה, תרל"ח (1878) מתוך 'החכם היומי'
