מקצת שבחו
הראשון לציון, חכם אליעזר נחום נולד לאימו ולאביו חכם יעקב נחום בשנת תכ"ג (1663) באדירנה, שבתורכיה.
תורתו למד מפי רבו, הרב יעקב בן רבי יוסף שטרימר מהעיר קאליש בפולין, שהתיישב בעיר אדירנה, והקים בה ישיבה. גדל בתורה וביראה. למד תורה בעוני, וחי חיי דחק. אשתו נפטרה עליו בחייו, והוא נשא לאישה את האלמנה, אם תלמידו, החכם אברהם קארו. לתקופה מסוימת נאלץ לעבור לעיר קושטא, והקים בה ישיבה. שימש כשליח כוללות צפת בערי תורכיה, ובשנת תע"ה (1715) הגיעה בשליחותו לשאלוניקי.
הראשון לציון, חכם אליעזר נחום חזר לאדירנה, ושימש רב העיר, ואב בית הדין. העמיד תלמידים רבים, בתוכם חכם בנימין קאזיס, רב העיר צפת,
וחכם שלמה שלם, רב העיר אמסטרדם.
בשנת ת"צ (1730) חתם על תקנה האוסרת על השוחטים, לקחת בשר מהשחיטה, נוסף על דמי השחיטה.
בשנת תצ"ב (1732) זכה ועלה לארץ ישראל. בדרכו, חישבה אונייתו להיטבע. לרגל הצלתו, חיבר את השיר אזמר בתרועה, לפוצה מרעה'. עם הגיעו לארץ התיישב בעיר ירושלים, וקבע ישיבתו בבית מדרש יעקב פרירה. את מעט כספו הפקיד, טרם עלייתו, אצל 'ועד פקידי ירושלים בקושטא', ששלחו אליו, פירות כספו.
בשנת תצ"ד (1734) נפטר הראשון לציון, חכם בנימין מעלי הכהן, והוא מונה לתפקיד הראשון לציון. הוא עסק במרץ בצורכי ציבור, ושקד על לימוד תורתו. בין תלמידיו בתקופה זו, גם מרן החיד"א, שכותב עליו בספריו.
בשנת תצ"ז (1737) חתם על תקנה בעניין עיזבונות וירושות, ותקנה נגד הסגת גבול בחזקת הבתים. בשנת תק"ג (1743) יצא לאור בקושטא, ספרו 'חזון נחום' על סדר קדשים, ובשנת תק"ה (1745) על סדר טהרות.
הראשון לציון, חכם אליעזר נחום נפטר בחודש חשוון, בשנת תק"ה (1744), ונקבר בהר הזיתים. יום פטירתו אינו ידוע לנו. אנו מציינים אותו ביום י"ב חשוון, שמו אליעזר במספר קטן.
בשנת תשנ"ג (1993) יצא לאור בירושלים ספרו 'מדרש אליעזר' - על המכילתא והספרי. ספריו 'משנת אליעזר' - על ספר העיטור; ו'אותיות אליעזר' - הערות וקושיות על ש"ס ופוסקים, עומדים עדיין בכתב יד. ספר דרשות ופירוש על הרמב"ם, שחיבר אבדו ואינם.
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד שלא יחסיר המשנה על ראשית לימודו בתלמוד
יסוד היסודות ועמוד החכמות הוא המשנה, כמו שכתבו זיכרונם לברכה, שעמוד ברזל הוא המשנה, שהיא פותחת לאדם ללמוד לתוספתא ולהגדה, באופן שהמשנה מאירה לאדם כמו שהשמן מאיר.
וזהו כוונת האר"י זיכרונו לברכה, שאשר היה עוסק במשנה שנאמר: 'מאשר שמנה לחמו' - וכתב הרב זיכרונו לברכה, ששמנה הם אותיות משנה, כמדובר לעיל, ומכל מקום מכך שקוראים אנו 'שמנה', והוא לשון שמן, ממילא למדנו שהמשנה נקראת שמן.
ונראה שזהו כוונת שלמה המלך, עליו השלום, באומרו: 'בכל עת יהיו בגדיך לבנים, ושמן על ראשך אל יחסר' - והנה הבגדים הללו הם הנעשים על ידי עסק התורה, ונקראים "חלוקא דרבנן", והזכיר על זה שלמה המלך, עליו השלום, שהבגדים אלו צריך שיהיו לבנים, בלי שום כתם ולא לכלוך, והכוונה שלא יורה הלכה מתוך המשנה, אלא מתוך התלמוד כמו שכתבו: התנאים מבלי עולם - לפי שעל המשנה לפעמים אומרים אנו: 'חסר מחוסרת, וכך הוא שונה', 'ויש שאומר', 'כדעתו של מי היא? - רבי פלוני היא ואינה הלכה', אמנם מתוך התלמוד מתברר הדין על אמיתו. ואמר: אף על פי שאני אומר לך שתעסוק בתלמוד, שהם הבגדים הלבנים, עם כל זה 'ושמן על ראשך אל יחסר', שהוא המשנה שהיא המאירה הנשמה, והוא עמוד ברזל לתלמוד, לתוספתא ולהגדה, והיא מאירה לך כמו ששמן מאיר.
וירמוז גם כן למה שאמר, שראוי למי שעוסק בתלמוד, שיראה בתחילה, וישגיח על המשנה, שבה הובאה אותה סוגיא, והוא סיוע גדול להבין אותה סוגיא, הנאמרת על אותה משנה, וזהו שאמר: 'ושמן על ראשך אל יחסר' - רוצה לומר: 'ושמן' - שהוא המשנה, על ראשית לימודך בתלמוד, 'אל יחסר'.
חכם אליעזר נחום, 'חזון נחום קדשים', הקדמת הרב המחבר, קושטנדינא, תק"ג (1743) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד שלא להטיל מחלוקת, שבניו ואחיו ירצו לירש מקומו
'יפקוד ה' א-להי הרוחות לכל בשר, איש על העדה'. 'איש על העדה' - זה יהושע, שנאמר: 'לחם אבירים אכל איש'. ולמה פרטו הכתוב? - שלא להטיל מחלוקת בין בניו ובין אחיו'. -
בחיי משה, פרסם אותו לפרנס, 'שלא להטיל מחלוקת בין בניו ואחיו' - לישראל, קורא להם בניו ואחיו. ויש לומר שכוונתו לבניו ואחיו ממש, שמשה אמר, שירצו בניו ואחיו לירש מקומו. ואחים היו למשה חוץ מאהרן הצדיק, כמו שכתב יונתן בן עוזיאל. ויש גורסים: 'בניו ובני אחיו' - והוא רחוק בעיני, שיתבע אלעזר, שהיה כהן גדול, וכבר היה לו כתר כהונה, שיתבע גם כן כתר מלכות.
חכם אליעזר נחום, 'מדרש אליעזר', פירוש הספרי, דפים רל"ג-רל"ד, יד הרב נסים, ירושלים, תשנ"ג (1993) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד שלוש המצוות שהם אמות לכל התורה, והשאר פרוש
'לא תשנא את אחיך בלבבך, לא תקום ולא תטור, וחי אחיך עמך.' - ונראה שהכוונה היא ששלוש מצוות הללו הם אמות לכל התורה כמו שאמרו זיכרונם לברכה: 'מה ששנוי עליך אל תעשה לחברך, והשאר פירוש הוא צא ולמד'. ועוד, שכיוון שיש שלושה עדים בדבר, כי 'לא תקום ולא תטור' נחשבים כאחד, הרי כתוב על פי שניים עדים או שלושה עדים יקום דבר.
חכם אליעזר נחום, 'מדרש אליעזר', פירוש המכילתא, דפים קפ"ט-ק"צ, יד הרב נסים, ירושלים, תש"ס (2000) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד להתחיל ספרו בשם הויה, שמן הראוי לפתוח בשם ה'
הרמב"ם, זיכרונו לברכה, בספר 'היד הגדולה', פתח דבריו היה בזה הלשון: 'יסוד היסודות ועמוד החכמות, לידע שיש שם מצוי ראשון, והוא ממציא כל הנמצא'. נראה שכוונת הרב זיכרונו לברכה היה לפתוח תחילת ספרו בשם הויה, ולכן רמז במלות אלו שם הויה, כי כן ראוי למחבר ספר לפתוח בשם השם. ונראה שלמד הרב זיכרונו לברכה דבר זה, ממה שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה בגמרא, שכתבו לו לתלמי המלך: 'א-להים ברא בראשית', ולא כתבו לו: 'בראשית ברא א-להים' - שיש מקום לטעות, שיש שם שתי רשויות, חס ושלום. מכאן שמן הראוי לפתוח בשם השם, שאם לא כן אין כאן מקום לטעות. ומה שפתחה התורה ב'בראשית', ולא פתחה בשם 'א-להים' מפני שכוונתו יתברך היה לברוא העולם באות הבי"ת ולא באות אל"ף כמאמרם זיכרונם לברכה.
חכם אליעזר נחום, מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד אף על פי שלא נתקנו לגמרי, זוכים שתשרה עליהם
'אין הגלויות מתכנסות, אלא בזכות המשנה, שנאמר: 'גם כי יתנו בגוים, עתה אקבצם'. - ונראה שדבר זה נרמז במילת 'משנה' כי אותיות משנה הם - ש"ם ה"ן, היינו שאמרו חכמים על מקרא שכתוב: 'הן עם לבדד ישכון' - שכל האותיות יש להן זוג אבל שתי אותיות אלו - הה"א והנו"ן, אין להם זוג, כך ישראל אינם מתערבים עם אומות העולם. וזאת הנבואה יהיה לימות מלך המשיח, כי בעוונותינו הרבים, עתה בגלות ישראל מעורבים בין האומות, אבל בימי מלך המשיח, ירום הודו, בזכות המשנה יתקבצו אל מקום אחד, תוככי ארץ הקדושה. וזה רמוז במילת 'משנה' - שהם אותיות ש"ם ה"ן - רוצה לומר: בזכות המשנה יזכו ל'הן עם לבדד'. ... והנה חכמינו זיכרונם לברכה, בדבריהם הנעימים, דימו הנשמה לקדוש ברוך הוא ... והטעם בזה לפי שמלת נשמה במספר קטן הם י"ז, וכן שם הויה במספר קטן הם י"ז, ועל ידי המשנה זוכים לנשמה, אותיות של זה כאותיות של זה, ועל ידי הנשמה זוכים שתשרה עליהם שם הויה, חשבונו של זה כחשבונו של זה, ויעבור מלכם לפניהם וה' בראשם, אף על פי שלא נתקנו לגמרי, שהם במדרגת מספר קטן ,כנודע ליודעי חן.
חכם אליעזר נחום, 'חזון נחום קדשים', הקדמת הרב המחבר, קושטנדינא, תק"ג (1743) מתוך 'החכם היומי'
