מקצת שבחו
חכם חיים אברהם איסטרושה נולד לאימו ולאביו חכם דוד איסטרושה בשנת תק"ך (1760) בשאלוניקי העות'מאנית.
גדל בתורה וביראה על ברכי אביו, חכם דוד איסטרושה, מחכמי שאלוניקי. בנו של החכם המקובל דניאל איסטרושה, ראש ישיבת פורטוגל יחיא בשאלוניקי ומחבר הספר 'מגן גיבורים'.
לאחר שהוסמך להוראה, יצא לשמש ברבנות בעיר קומוטיני, בצפון-מזרח יוון. עם שובו לשאלוניקי שימש רב קהילת יוצאי ספרד - 'קסטיליה ישן' ו'קטלוניה ישן'. שימש שנים רבות, רב העיר סרס (שירון), מהלך של כ-70 ק"מ צפון מזרחית לשאלוניקי. בשנת תקס"ג (1803) חנך את בית הכנסת 'איטליה חדש' בשאלוניקי, שנהרס ונבנה מחדש.
בשנת תקע"ח (1818) הוציא לאור את ספרו 'ירך אברהם' - שו"ת בשני חלקים. לספר זה צירף קונטרס 'שמות הגיטין' לסבו, חכם דניאל איסטרושה. בשנת תקפ"ו (1826) הוציא לאור את ספרו 'בן אברהם', שם הביא מחידושי סבו על מסכת 'עבודה זרה', ומחידושי ודרשות אביו, חכם דוד איסטרושה. כן הביא הספדים על חכמי דורו ובהם גם על מרן החיד"א, השד"ר
חכם אברהם הלוי,
וחכם משה יוסף מרדכי מיוחס מחבר 'שער המים'.
הוא שימש ברבנות גם בערים לאריסה וקסטוריה. בזקנותו שב לשאלוניקי, ושימש רב קהילת 'איטליה ישן'.
חכם חיים אברהם איסטרושה נפטר שנת תקפ"ט (1829). שמועת פטירתו מוזכרת בספרו של
חכם דוד אמאדו, 'תהילה לדוד', חלק א', דרוש ט"ז שלבת הלבשה. יום פטירתו אינו ידוע לנו. אנו מציינים אותו ביום כ"ח תשרי, יום פטירתו סבו, חכם דניאל איסטרושה בשנת תי"ד (1653).
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד שהלבישה רבקה על ידי יעקב זכות לימוד תורת התינוקות
המלמד לשם שמים זוכה ומזכה להשרות שכינה בישראל, העומדים במקום בית המקדש, והוא המלמד לתינוקות לשם שמים, ויגע בעשר אצבעותיו. ונודע מעלת לימוד תורת התינוקות שהוא הבל שאין בו חטא, מפרק הרים ומשבר סלעים ומציל מכל גזירות קשות ורעות, כמו שכתב המתרגם בשיר השירים על פסוק: 'אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיותיך על משכנות הרועים'. יעויין שם.
נמצא כי נפלאים מעשה לימוד תורת התינוקות. ואת זה רמזתי בנשאי מקדם: 'ואת "אורות" גדיי העיזים הלבישה על ידיו' - שם רמז על זכות הנשמה, אשר זכתה בתורה הזאת של התינוקות, ביגיעה רבה לשם שמים, שזוכה ומזכה לאורות עליונים, המה מאירים לכל העולם, בעולם הזה ובעולם הבא.
וזה הרמז: 'ואת "אורות" גדיי העזים' - שהם התינוקות, כמו שכתב המתרגם: 'ורעי את גדיותיך'. וכל האורות האלו, הן הנה לבוש לנשמה על ידיה, והן הן יגיע כפיו. ואם תאמר ומה כוחן יפה של התינוקות? - ולזה רמזתי: 'ועל חלקת צואריו' - כלומר שהן המה עומדים במקום בית המקדש, שאנו חלקים מהבית המקדש שנקרא 'צואר', וזהו שאמר: 'ועל חלקת צואריו' - שהיינו שני בתי מקדשות שאנו חלקים מהם.
חכם חיים אברהם איסטרושה, בן אברהם, דף יז ע"א. דפוס יתמי הר' בצלאל הלוי, שאלוניקי, תקפ"ו (1826) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד שהמרחם על זולתו זוכה שירבו לו בנים בעלי חכמה ועושר
'ונתן לך רחמים ורחמך' - ודרשו מכאן שכל המרחם מרחמים עליו, שנאמר: 'ונתן לך רחמים' - תחילה, ואחר כך 'ורחמך והרבך כאשר נשבע לאבותיך'. אך יש לדקדק במה שאמר עוד הכתוב 'והרבך כאשר נשבע' - שהרי בא ללמד שכל המרחם מרחמים עליו, והיינו: 'ורחמך', אך במה שאמר 'והרבך' יש להבין איך תלוי הריבוי בזה. ואפשר כי בא הרמז במאמרם, שכל הרגיל לעשות צדקה - זוכה לבנים בעלי חכמה ועושר. והגדה הנלמד שעל ידי מצוות הצדקה זוכה לבנים, וגם שיהיו בעלי חכמה ועושר וכבוד.
וזה אומרו: 'ונתן לך רחמים' - שאתה מרחם על זולתך במצוות הצדקה, 'ורחמך והרבך' - שירבה לך בנים בעלי חכמה ועושר. ואפשר כי בא הרמז 'והרבך' - מלשון רבנות ושררה, וגם לשון עושר וכבוד, מלשון 'רבו', וכך היא המידה שכל המרחם זוכה לבנים.
חכם חיים אברהם איסטרושה, בן אברהם, דף מג ע"א. דפוס יתמי הר' בצלאל הלוי, שאלוניקי, תקפ"ו (1826) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד שעדת ישראל משתתפים בצרת כל אחד ואחד
בהנחל עליון נחלה מבוהלת, כי יפקד מושב איש ישראל, ישראל קדושים, רחמנים הם, גומלי חסדים הם, וכל העם מקצהו, יחד כולם יהמו, יחמרו להצטער עליו במר נפשם, כל אחד לפי המגיע לו. והטעם פשוט, כי כל איש ישראל, יחד כולם כאיש אחד חברים, וכולם נחשבים כגוף אחד ונפש אחד, כמו שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה: 'כל הנפש הבאה ליעקב מצרימה שבעים', וכתוב: 'בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה', אלא שהתפרש הוא כי כל הקרוב קרוב, מרגיש הצער יותר מחברו, והיינו ודאי כמשל שאם יחלה איש באחד מאבריו, כל אברי הגוף מרגישים הצער, אך אבר הקרוב למקום המכה, יתר על הרחוקים, אך הצד השווה שבהם שכל אברי הגוף מרגישים הצער, אלא שצערו של זה אינו כצערו של זה. ולפי איכות הכאב כמו כן מרגישים הצער שאר אברי הגוף, אם קל ואם חמור. כן הדבר הזה, אנחנו עדת ישראל משתתפים בצרת כל אחד ואחד, 'כי ייפול הנופל', ולפי הצער ההוא, ולפי חומר הייסורים, מגיע לכל אחד מישראל לפי איכות בכאב ההוא כמדובר. ואיש ממנו מראה עצמו שאינו מצטער עליו, חס ושלום, מראה עצמו ששמץ פיסול יש בו, שמראה עצמו, שחס ושלום, אינו מזרע אברהם אבינו, עליו השלום, כמו שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה, והחיוב מוטל להצטער, 'ובכל צרתם לו צר'.
חכם חיים אברהם איסטרושה, בן אברהם, דף מח ע"א. דפוס יתמי הר' בצלאל הלוי, שאלוניקי, תקפ"ו (1826) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד שמחת חנוכת בית הכנסת, מתפשט עילוייה על כל איש ישראל
דרוש שדרשתי על חנוכת בית הכנסת קהילת קודש 'איטליה חדש', שסתרו אותו, שהיו כתליו נוטים, וחזרו ובנו אותו מחדש, בשבת קודש לעת מנחת ערב פרשת תרומה שנת ה'תקס"ג ...
כל מצווה, יש בה עילוי גדול ונורא מאד באיכות המצווה, בין כשנעשה המצווה על ידי יחיד ובין כשנעשה כל ידי רבים. שכשנעשה על ידי רבים, יש לה עילוי גדול ונפלא והתלהבות גדולה, ומרוב עילויה מתלהב כל לבב אנוש ומתפשט עילויה על כל איש ישראל. והדברים עתיקים. ...
מצווה גדולה כזאת, שנעשית על ידי רבים גדולה מעלתה, ומשם מתפשט לכל לבב איש ישראל, גם מי שאינו שייך במצווה, ולא נטפלו בה, מרוב עילויה, אור נוצץ מלמעלה מרוב עילוי מעלתה, ועל זה כולנו שמחים וטובי לב, על כל הטובה אשר עשה ה' לישראל להביא הבניין לידי גמר טוב. ... עוד יש טעם לשבח כאשר עתידים בתי כנסיות ובתי מדרשות שיקבעו בארץ ישראל, ונזכה לראותם שם בנויים על מתכונתם הם בעצמם, ועל זה שמחה לאיש ישראל.
חכם חיים אברהם איסטרושה, בן אברהם, דף נב ע"א-ע"ב. דפוס יתמי הר' בצלאל הלוי, שאלוניקי, תקפ"ו (1826). מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד שגוזל העניים ועושק אותם, ממה שקופץ ידו לתת הראוי לו
'ואל ירע לבבך בתתך לו' - כי מה שאתה עשיר אינו משלך, כי אם שעשה אותך הקדוש ברוך הוא עשיר כדי שתתן על ידך חלק העני, כי נמצא כי העניים המה הגורמים שתהיה אתה עשיר. וזהו: 'כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' א-לוהיך'. ... שחלק העני העומד אצלו, אם נותנו לעני מה טוב חלקו ומה נעים גורלו בעולם הזה ובעולם הבא. לא נתן חלקי העני, מלבד דהוא גזל בידו, גם משליח בו משלחת מלאכי רעים, הם אומות העולם, ונוטלים אותם בזרוע, ונמצא קרח מכאן ומכאן, החוב שחייב עדיין לעני ושכר המצווה שאובד. וזה אומרו: 'בצדקה תכונני', אבל אני מצווה שתתן כראוי לך ליתן, ולא תקפוץ את ידך מלתת מה שראוי לך, מפני שאתה גוזל את העניים ועושק אותם, משום שחלק 'העני עמך'. וזה אומרו: 'רחקי מעושק כי לא תיראי' - ולא תירא ממחיתה הבאה מאומות העולם, שכבר נחת חלקו מושלם.
חכם חיים אברהם איסטרושה, בן אברהם, דף מד ע"א. דפוס יתמי הר' בצלאל הלוי, שאלוניקי, תקפ"ו (1826) מתוך 'החכם היומי'
