מקצת שבחו
חכם מבורך ברהנץ (בראנץ) נולד לאביו מוסה ולאימו, כנראה בשנת תקפ"ד (1824) בטריפולי שבלוב.
גדל בתורה וביראה על ברכי חכמי טריפולי. עמל בתורה מתוך עוני וייסורים. ממכון שבתו השגיח רואה היכן תינוקות קוראים. זכה והעמיד תלמידים הרבה. חכם מבורך ברהנץ (בראנץ) נשא לאשה את מרת מזלה בת רבי משה חדאד, ונולדו להם חמישה בנים: חי, יעקב, כמוס, פנחס ואליהו.
בשנת תרנ"ה (1895) יצא לאור בתוניס, לאחר פטירתו, ספרו 'יבורך גבר' - הלכות נדרשות לימי השנה, מנהג וקצת דברי מוסר, מסודר בסדר אלף-בית, בידי חכם כמוס בן מוסה חדאד. בפתיחת הספר הסכמת חכמי טריפולי: חכם יוסף רובין, חכם רחמים חביב וחכם חיים הכהן, חתום ביום ז' אדר תרנ"ה (1895).
בשנת תרנ"ו (1896) יצא לאור באלכסנדריה, לאחר פטירתו, ספרו 'ליל שימורים' - פירוש להגדה לפסח, בעברית וערבית. בפתיחת הספר הקדמת
חכם אליהו בכור חזן, שבזמן הוצאה לאור של הספר, שימש הרב הראשי ליהודי אלכסנדריה. אומנם הוא חתום על ההקדמה, עוד בחיי חכם מבורך ברהנץ (בראנץ), בזמן ששימש החכם באשי, הרב הראשי ליהודי טריפולי, ביום ח' בסיוון תר"מ (1880), וכנראה יצא הספר בידו.
חכם מבורך ברהנץ (בראנץ) נפטר כנראה בשנת תרנ"ד (1894). יום פטירתו אינו ידוע לנו. אנו מציינים אותו ביום ח' בסיוון, יום בו חתם החכם באשי, אליהו בכרו חזן על ההקדמה לספרו 'ליל שימורים'.
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד הטעם שמרים קערת הסדר כדי שיחולו ברכה על ראשם
כשמגיע 'למה נשתנה הלילה הזה' מגביה הקערה, אשר היא סדורה בתוכה המצות וכל הדברים ומחזירה למקומה, ונאמר הטעם כי יען הקערה בכללותה היא רמז לעשר ספירות, לכן כדי שיחולו ברכה על ראשם משפע קדושה, וברכה מעשר ספירות, אנו עושים כן. והביא סמוכות מזוהר הקדוש זה לשונו: 'אמר רבי רחומאי: מהו שכתוב: 'וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם', ומהו הטעם בנשיאות ידיו לברך בברכה, אלא שיש באדם עשר אצבעות, רמז לעשר ספירות, הרי לך שנמשך ברכה מעשר.
חכם מבורך ברהנץ, 'ליל שימורים', דף ל"ג ע"א, אלכסנדריה, תרנ"ו (1896) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד לתת מנה אחת יפה לעניים צנועים, והמוסיף מוסיפים לו
בערב פסח יקיים 'שוויתי ה' לנגדי תמיד' - כל היום כולו בעבודת ה' יתברך, באהבתו וביראתו, ויזכור ואל ישכח לתת מנה אחת יפה לעניים צנועים ולתלמידי חכמים, וכל המוסיף מוסיפים לו, ויהי בין עיניו מה שכתב הרב שמח"ה בשם רבינו בחיי, זיכרונו לברכה, כי גלות מצרים היה בעבור שיד עני ואביון לא החזיקו, והעלימו עין מעשות צדקה.
ויזכור מה שכתב הרב החסיד 'שבט מוסר', וזה לשונו: 'בקיצור מקום נתן לך השם א-להיך ללמוד לעשות צדקה וחסד, מבריותיו שברא כי יש מקום במדבר, שלא נמצא בו מים מהלך כמה ימים, ונמצאים שם עופות ובלשון ישמעאל קוראים אותם שאק"ה צוא"י (רוצה לומר שואבי מים) והם גדולות עד מאוד, וכשרואים ששיירה עוברת שם, הולכות למקום מים, וממלאים זפקיהם מים, ובאים ומריקים אותם המים, בחפירות הנמצאים בהרים ובארץ, כדי שימצא מים לעוברים שם ולא ימותו בצמא, הרי העופות הללו טורחות כל כך כדי לעשות חסד, קל וחומר, איש ישראל שכבר מצווה על זה'.
חכם מבורך ברהנץ, 'ליל שימורים', דף כ"ב ע"ב, אלכסנדריה, תרנ"ו (1896) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד תוך זמן פטירת אב ואם, הבן מפטיר בשבת הקודם
יארצייט כשחל בשבת, צריך ללמוד ההפטרה בשבת הקודם. הרב 'חיים ביד' סימן נ"ה. וכן משמע מדברי הרב 'ברכת יוסף' זיכרונו לברכה, וזה לשונו: 'ועתה נתפשט המנהג ... תוך זמן פטירת האב ואם, בכל שנה, הבן מפטיר בשבת הקודם'. עד כאן לשונו.
חכם מבורך ברהנץ, 'יבורך גבר', דף נ"ג ע"ב, תוניס, תרנ"ה (1895) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד שהמודה בניסו עושים לו נס אחר, אראנו נפלאות
אחר שסידר קערת הסדר, יכון לקראת א-להיו, לקבל שמחת הרגל, מועדת בשמחה ובששון, מהודר ומסולסל, להחזיק טובה למי שעשה לאבותינו ולנו, כל הנסים והנפלאות במצרים, ויכין הכוסות המהודרים לקיים מצוות ארבע כוסות, ומה נאה גם לקדש לחג הקדוש הזה, בתודה ובקול זמרה, כאילו זה היום יצאנו ממצרים, בשמחה רבה וחיבה יתירה.
וטעם לחג הקדוש הזה מה שלא נעשה בשאר החגים והמועדים, יען כי כבוד ה' והגדיל לעשות עמנו, כי מי האמין לשמועתנו אחר שהיינו אסורים בכבלי ברזל בעול מצרים, ומעונים וסחופים בו בלילה, ובני ישראל יוצאים ביד רמה ברכוש גדול, כלי כסף וכלי זהב. וה' הולך לפניהם יומם, ולזה חובה עלינו להודות ולהלל, והמודה בניסו עושים לו נס אחר, ויוסף ה' שנית ידו ויגאלנו, ויעשה עמנו לטובה אות ככתוב 'כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות', כן יהי רצון.
חכם מבורך ברהנץ, 'ליל שימורים', דף כ"ח ע"ב, אלכסנדריה, תרנ"ו (1896) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד שירתו: אחד אל אלד, אם בקצה השמים, אני לוקח
ומעתה אקוד, אשתחווה, אכרעה, אברכה את א-להי וא-להי אבותי, א-להי אברהם: א-להי אבי, אשר איל אחד אחז אביו בשיח: וא-להי אבי, אשר אמר אליו אביו - אל אחי אמך אותך אשלח: אליו אודה, אפאר, ארומם, אהדר אברך, אנצח: אשא אימיו, אפונה, אבוש, אכלם, אשוחח. איך אוכל? איך אנום או אישן? איך אחריש? אתאפק? אשר אחזה ארץ אבותי, אכלה אש אויב, שוקט ובוטח:
אמנם, אעתיר אליו, אקראנו אבי אתה, אלכה אשובה, אל אישי אשר אמר אלי: 'אהיה אשר אהיה', אני לכל סולח: אקח אגודת אזוב, אזה, אתלבן, אטהר, אז אתרצה אל אישי כריח: אנא אזון אנקתי, אנקת אביון, אמצני א-דני כי בך בוטח: אשוב, אחריך ארוצה, אשכון, ארעה אמונה, ארמון בריח: 'את אחי אנכי מבקש', אותותינו אות אמת, אמרת אלוה אשרקה אליהם, אחד אל אחד, אם בקצה השמים אני לוקח: אזכור אליכם אהבת אברהם אביהם, אשר אהבתיהו כקרבן ריח: אני אחנה רד אהל, אפדכם בית מכון על הר ה', אור ה' אור זורח: במהרה בימינו אמן.
חכם מבורך ברהנץ, 'יבורך גבר', הקדמה, תוניס, תרנ"ה (1895) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד תקנת חכמים לטרוח בעצמו בהכנת הסעודה
הזיעה שאדם מזיע בצרכי שבת, בה מוחק הקדוש ברוך הוא כל העוונות, כמו הדמעות. ולכן צריך לטרוח הרבה בשביל כבוד שבת. כל צרכי שבת יקנה אותה ביום השישי ולא ביום חמישי. ומה שכתב מרן להכין בעצמו וכו' כתב ה'מגן אברהם' והרב 'אליה רבה', זיכרונם לברכה: 'והוא הדין בכל מצווה ומצווה, בו יותר מבשלוחו'. וכתב המחבר, זיכרונו לברכה, שהוא הדין גם בסעודת מילה וחתונה, שתקנת חכמים מצווה לטרוח בסעודתה, ובפרט אם תלמידי חכמים וצדיקים יאכלו שם לחם.
חכם מבורך ברהנץ, 'יבורך גבר', דף ק"ט ע"ב, תוניס, תרנ"ה (1895) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד שהתפילה בשעת הדלקת הנרות מקובלת ביותר
טוב ונכון לאישה שתתפלל בשעת הדלקת נרות, לבקש מהשם יתברך על בעלה, שיהיה מצליח, שייתן לו ה', בנים מוצלחים ומאירים בתורה, כי התפילה בעת ובעונה הזאת מקובלת ביותר.
חכם מבורך ברהנץ, 'יבורך גבר', דף כ"ח ע"א, תוניס, תרנ"ה (1895) מתוך 'החכם היומי'
