מקצת שבחו
חכם משה בלולו נולד לאביו חי ולאימו רחל בשנת תר"ס (1900) בעיירה א-זאויה, ליד הבירה טריפולי, שבלוב.
ראשית תורתו למד מפי חכם דוד הכהן, חכם כליפא חסאן ג'רמון, ומפי רבו, החכם כמוס חזן.
כשבגר נסע לטריפולי ללמוד חריתה. הוא התפרנס מחריתת אותיות על גבי לוחות שיש. תוך כדי, למד בישיבת 'דאר בורתא', ובלילות למד זוהר בבית הכנסת 'צלאת לפרנק'.
כשחזר לא-זאויה התבקש ע"י רב העיר, חכם כמוס סופר לחזור לטריפולי כדי ללמוד שחיטה. בשנת תרפ"ג (1923), לאחר שהוסמך כשוחט חזר לא-זאויה, והצטרף לצוות שוחטי העיר.
בשנת תרפ"ז (1927) התחתן וחזר לטריפולי. בשל קולו הנעים, היה חזן מאוד מבוקש בבתי הכנסת, והתפרנס משחיטה. בשנת תר"צ (1930) נשלח לעיר מצראתה, לשמש רב העיר. הוא עסק בכל מקצועות הקודש, העמיד תלמידים, דרש ברבים, והקים מקהלה. בבוקר הוא היה מלמד את הילדים, ואחר הצהריים ארגן קבוצה של מבוגרים, שלא למדו כשהיו צעירים, ולימד אותם קרוא וכתוב - עברית ואיטלקית.
בשנת תרצ"ב (1932) גורש מהעיר ע"י השלטונות האיטלקיים מכיוון שהעיר לאחד מקציני הצבא, שהיה מבקר בלילות בשכונת היהודים, והתפתחה שמועה, שיש לו קשר עם אחת הבנות הצעירות. חכם משה בלולו חזר לטריפולי, ומיד אחר-כך נקרא לשמש רב העיר סרת.
גם בסרת, חכם משה בלולו, לא מנע עצמו מלומר את דעותיו על המשטר הפאשיסטי. הוא גינה את החיבור של איטליה לגרמניה הנאצית, וצידד בפומבי בבעלות הברית. בשנת תש"א (בדצמבר 1940), חכם משה בלולו נעצר והושם במאסר יחד עם חכם פריג'ה זוארץ. הם הוגלו למקום במדבר שנקרא און, הועברו למחנה מעצר, ומשם למאסר בתאג'ורה. בשנת תש"ג (ינואר 1943), עם שחרור לוב מידי הגרמנים, יצאו לחופשי.
עם שחרורו הגיע לעיר הולדתו א-זאויה, שם המתינו לו אשתו וילדיו כל תקופת מאסרו. הוא נקרא לשוב לעיר מצראתה לשמש רב העיר. במצראתה החל להקים מחדש את מוסדות הקהילה, שנחרבו בתקופת המלחמה., ושימש חבר בארגון 'חיזב אל-ווטאני', מעין פרלמנט המייצג את אזרחי לוב.
עם הקמת מדינת ישראל, החל לארגן את העלייה לארץ, ובאמצע שנת תש"י (אפריל 1950) זכה ועלה לארץ ישראל. הוא התיישב במעברת 'שבות עם' ליד בית ליד. הוא מונה ליו"ר הועד הדתי, והחל לשמש כשוחט.
חכם משה בלולו נפטר ביום י' בחשוון תשכ"ה (1965), ומנוחתו כבוד בבית העלמין ותיקים בנתניה.
בשנת תשנ"ב (1992), לאחר פטירתו, הוציא לאור, חכם משה ג'יעאן, לזכרו את הספר 'זהר משה'.
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד תשבו איש אל אחותו מרמז בא זמן לשוב אל ארץ ישראל.
בשבת הקרובה אנחנו קוראים את פרשת 'בהר סיני', שם כתוב בפסוק י': 'וקראתם דרור בארץ לכל יושביה ... ושבתם איש אל אחוזתו, ואיש אל משפחתו תשבו', והנה שלושה פסוקים לאחר מכן חוזרת התורה בפסוק י"ג: 'בשנת היובל הזאת, תשבו איש אל אחזתו'. מדוע חזרה התורה על אותן מילים, ופעמיים כתבה תשבו - חסר ו': ת' ש' ב' ו', מכאן רמז 'תשבו איש אל אחוזתו' בארץ ישראל, למתי? בשנת תש"ח עולה ת' ש' ב' ו'. מכאן שבשנה זו תש"ח, עלינו לשוב לארץ ישראל, בה נקים את מדינתנו, ונשב בה, בע"ה, לנצח.
חכם משה בלולו , על פי עדותו של תלמידו מו"ר חיים ברקת, משה ג'יעאן, זהר משה, עמ' 199, נתניה, תשנ"ב (1992) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים' מלמד משל לאדם ששכר חדר בבית חברו.
כשהגיע זמן העלייה לארץ ישראל התבקש להסביר מדוע היהודים רוצים לעזוב את לוב. הוא אמר להם: משל, לאדם ששכר חדר בבית של חברו, וחי עימו שנים רבות. יום אחד שפר גורלו, וקנה בית לעצמו, האם חברו לא ישמח בשמחתו?!
חכם משה בלולו , על פי משה ג'יעאן, זהר משה, עמ' 200, נתניה, תשנ"ב (1992) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד שאין הזקן מעיד על האדם.
במעברה, עולה אחת, שלא הכירה את הרב, הגיעה עם תרנגולת וחיפשה שוחט. הרב ענה, שהוא השוחט. היא אמרה לו: אבל אין לך זקן. הרב ענה: אני לא שוחט עם הזקן, אני שוחט עם סכין.
חכם משה בלולו , על פי משה ג'יעאן, זהר משה, נתניה, תשנ"ב (1992) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד תועלת השבת בעולמו של כל אדם.
נתבונן בתועלתיות וההנאה שהאדם מפיק מקיומו בעולם. נניח שלאחר שבעים שנה, נעזוב את העולם, כאשר אף אחד מאיתנו אינו לוקח איתו מאומה. אז יתברר ההבדל בין מי שעבד כל ימי חייו, למי שנח שביעית מימי חייו. מי נהנה יותר מחייו? לכן, כל אדם, ללא הבדל השקפה ודת, יש ללמוד מן היהודים, ולהקדיש חלק מחייו למנוחה. מועד זה יהיה מיועד לקריאת ספרים\ למפגשים משפחתיים וחברתיים, להחלפת דעות ולטיולים. האם זה לא כדאי?!
חכם משה בלולו , על פי משה ג'יעאן, זהר משה, עמ' 131, נתניה, תשנ"ב (1992) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד שלושה סימנים, המעידים על חשיבותם באומה.
'שלושה סימנים יש באומה זו, רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים' - לא נאמר, שתכונות אלו אינן קיימות בעמים אחרים. חכמינו זיכרונם לברכה מעלים את חשיבותן של תכונות אלה לגבי בני ישראל, כפי שהן מובאות בתורתנו הקדושה, כדי לחנך את העם כיצד עליהם לנהל את אורחות חייהם ומעשיהם, שיהיו רצויים בעיני ה' יתברך, ויתעלה הדר כבוד מלכותו
חכם משה בלולו , על פי משה ג'יעאן, זהר משה, עמ' 133-134, נתניה, תשנ"ב (1992) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד תרגום המתן לי מעט, ואומר לך.
'כתר לי זעיר ואחוויך' - תלמיד אחד ביקש לדעת את תרגום הפסוק מאיוב: 'כתר לי זעיר ואחוויך'. ניגש לרב ושאל אותו. ענה לו הרב: המתן לי מעט ואומר לך. התלמיד חשב שהרב אינו פנוי להסביר לו, לכן ביקש להמתין לו מעט. עמד התלמיד בצד והמתין. הרב שראה את התלמיד עומד ומחכה, שאל אותו למה הוא מחכה? ענה לו: הרי שאלתי אותך שאלה, ואמרת לי להמתין. הרב חייך והסביר שתרגום הפסוק: 'כתר לי זעיר ואחוויך' הוא המתן לי מעט ואומר לך. הילד חייך ורץ למקומו.
חכם משה בלולו , על פי עדותו של תלמידו חכם נח יעקב דואני, משה ג'יעאן, זהר משה, עמ' 149, נתניה, תשנ"ב (1992) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד שירו אל איום יקרב יום גאולתי, אני ולאום.
קרב גאולת עמי, בן ישי בית הלחמי, יבנה בית הלאומי, אשרי כל חוכי פדיום. הוציאה ממסגר נפשי, אותי תמיד אל תנשה, בזכות רבנו משה, שעלה לשמי מרום. מהרה שלח גואל, מנחם בן עמיאל, יבנה לנו הראל, נגיל ונשמח ביום. בית הבחירה בנה, נר ציון שוכן סנה, ואז אומר אני, גלות היה בחלום. שוכן שמי עליה, מהר שלח אליה, יפדה דלה עניה, יוליכה לארמון. חדש גילי וחדווה, ומשכן אשר איווה, כנביא אשר ציווה, וניבא ב'עוד היום'. אל איום, יקרב יום. גאולתי, אני ולאום.
חכם משה בלולו , אל איום, משה ג'יעאן, זהר משה, עמ' 175, נתניה, תשנ"ב (1992) מתוך 'החכם היומי'
