מקצת שבחו

ברוך א-להינו שבראנו לכבודו, וכל ברואי מעלה ומטה לא בראם אלא בשביל עמו ישראל. ושבעה דברים שקדמו בעולם, מחשבתם של ישראל קדמה לכל, וכמבואר בדברי רבותינו זיכרונם לברכה. וכאשר ייסר איש את בנו, כאב את בן ירצה, בדברי ריצוי מרצה להם, למען יטיבו דרכיהם, ולכן אפילו בדברי תוכחות, כאשר הוכיח את ישראל, מלבד מה שלעולם הקדים 'רפואה למכה', וכאשר ברכם מא' ועד ת', וכמבואר בדברי רבותינו זיכרונם לברכה ב'ויקרא רבה' פרשת בחוקותי. ולעולם פתח בברכה, ועד אשר לא יבואו דברי הרעה, ודבריו שבא מפורש בנבואת ירמיה, ששמו גורם הסתלקות האור, כמו שכתוב בזוהר פרשת תצווה: ירי"ם י"ה - הקדים ושלח להם את ישעיהו, ששמו גורם לישועה ולהחזרת האור העליון במקומו, ונתנבא לישראל דברי טובות ונחמות. וכמו כן, בתחילת נבואתו של ירמיהו, הקדים לומר: 'הלוך וקראת באזני ירושלים לאמר', אשר לפי דעתי נראה לפרש, הנה היא נחמה גדולה על כל הרעה שעתיד להתנבאות, לפיכך ציווהו הא-ל יתברך: 'הלוך וקראת באזני ירושלים לאמר' - פירוש שילך ויקרא הדברים האלו ברחובות ובשווקים, עד כי יכנסו דברים האלו באזניהם, וגם יאמרו הדברים האלה, וזהו: 'לאמר' לאחרים - שיצווה להם שיאמרו דברים אלו לאחרים. וטעם הדברים, כי פחד פן בשמוע ישראל את דברי ירמיהו, יאמרו כי משנאת ה' אותם ירצה להביא כל הדברים הרעים ההם, ועוונותיהם רבו למעלה ראש, עד כי כל צדקותיהם אשר עשו לא תזכרוה, ולכן הקדים ה' בחסדו הגדול ואמר: אל תפחדו, כי הגם שאביא עליכם כל דברי ירמיהו, מכל מקום 'אנוכי לא אשכחך', וכבר 'זכרתי לך חסד נעורייך', וסוף דבר הרע מכלה עצמו וחצי כלים.

והנה להחזיר רוח הקודש למקומו, וכן להעלות הנשמה ממקום שנפלה, זה יהיה על ידי השיר, כמו שאמרו זיכרונם לברכה, כי השיר גורם לכל דבר רוחני וגרם שמיימי לעלות, וכן הוא אומר: 'והיה כנגן המנגן', וכן הוא אומר: 'ולפניהם תוף וחליל והמה מתנבאים'. וזהו: 'שיר השירים אשר לשלמה'.

כי בשמחה תצאו ובשלום תובלון, ההרים והגבעות יפצחו לפניכם רנה' - כי אף על פי שבהיותו נכנס בתחילה בגופה של הלכה נכנס ונתקל בה, לסוף יוצא ואינו נתקל בה, וזהו 'כי בשמחה תצאו', וכן גם כן 'ובשלום תובלון' - אף על פי שבתחילה עליהם נאמר: 'את אויבים בשער', מכל מקום סוף דבר 'את והב בסופה' - אהבה בסופה. וזהו: 'ובשלום תובלון', וכמו שאמרו זיכרונם לברכה: ללמדך שאהבה ושלום ביניהם, ואז 'ההרים והגבעות יפצחו לפניכם רינה' - ולא יבכו, הן שנפרש כפשוטו, וגם אם נפרש על תלמידי חכמים השמחים על חידושי התורה, ועל קיומי וביטול הסותרים דבריה, וכמו שנאמר חכם גדול אתה שקיימת דברי חכמים, ואפשר שלזה רמזו זיכרונם לברכה במדרש בפסוק: 'ישקני מנשיקות פיהו' - רבי נחמיה אמר: שני חברים שהיו עסוקים בדבר הלכה, זה אומר בית אב של הלכה, וזה אומר בית אב של הלכה, אמר הקדוש ברוך הוא: מתנות כהונתם על ידי', שהוא יחבר הדברי תורה עם החברים והתלמידי חכמים זה עם זה בשלום ואהבה וחיבה, וזהו: 'ישקני' - ידביקני, שאעקור הרים בשפתי, הדומים לשחקים ששוחקים אבנים וטוחנים הרים, ומדביקן זה לזה.

'אין לה מנחם מכל אוהביה' - בהיותו גולה למקום תורה, חבריו יקיימו בידו, וכיוון שהם בין האומות, אחד גולה לצפון ואחד גולה לדרום, אין מי שינחם את חברו ויאיר עיניו בדברי תורה, ואם נפרש 'מנחם' - מלשון לך נחה את העם, יפורש יפה, ואם כן כיוון שכל אחד נשאר במבוכתו, הנה זה גורם שלא נמצא הלכה ברורה, ונעשית תורה כשתי תורות, וזהו: 'כל רעיה בגדו בה היו לה לאויבים' - פירוש כל אותם העוסקים בתורה, שהם רעיה, בגדו בה - פירוש בתורה, שלא הבינו אותה כראוי, ולכן היו לה לאויבים, פירוש בשבילה, כי תחת היותם אוהבים זה לזה, על דרך אהבה בסופה, נשארו אויבים, וזה על דרך מה שאמרו זיכרונם לברכה: לאחד קראתי נועם זו תלמוד ירושלמי, ולאחד קראתי חובלים זו תלמוד בבלי, וכן גם כן אמרו: שלושה שונאים זה את זה, ויש אומרים אף תלמידי חכמים שבבבל. והנה על העדר התורה כמו שאמרנו, אפשר שלזה אמרו: בוכה ומבכה שמיים וארץ עמה.

כל מה שהתנבא ירמיהו והיכה את ישראל במגילת איכה, אפשר לפרש כי הקדים וריפא אותם שלמה המלך, עליו השלום, בשיר השירים, כמו שנפרש בעזרת ה' יתברך. והנה, לתת טעם למה הקדים שלמה המלך, עליו השלום, כנזכר לעיל, זה יובן עם מה שכתבו המקובלים זיכרונם לברכה, כי ירמיהו היה גלגול שלמה המלך, עליו השלום. גם אמרו זיכרונם לברכה על פסוק: 'כי על אפי ועל חמתי הייתה לי העיר הזאת' - כי ביום שנתחנך בית המקדש, באותה הלילה נשא שלמה את בת פרעה ועלה בדעתו להחריב בית המקדש, והאריך להם. ולכן, בראות שלמה המלך, עליו השלום, ברוח הקודש כי עתיד בית המקדש להיחרב ויגלו ישראל לבין האומות, ראה להקדים להם רפואה למכה, ולא יקדמנו אחר לבקש רחמים על ישראל, ועל ידו יושר השיר הזה, והיה לבני ישראל מנחת זיכרון, נחת רוח ותנחומין ברחמים לפני ה', יזכרם ה' לטובה ויזכור אהבתם שלא תאבד שארית יעקב ולא לנצח ישכחם, רק יאר פניו אליהם ותגלה עליהם מלכותו, כעת במהרה ובזמן קרוב, אמן כן יהי רצון.