הוא למד מפי חכם שמעון דוכן, חכם יוסף גנאסיא, חכם סידי פרג' חלימי, וחכם דוד הכהן שהיה רבו המובהק.
בשנת תרע"ט (1919) הוסמך לרבנות, והתמנה לרבה של העיירה קיראטא, שם נשא לאישה את מרת מונה אטלן, ונולדו להם תשעה ילדים.
בשנת תרפ"א (1925) התמנה לרבה של העיר גלמא, שם שימש גם כחזן, שוחט, ודורש תורה ברבים.
בשנת תרצ"ה (1935) קרא לו חכם סידי פרג' חלימי לחזור לקונסטנטין למלא את מקומו של חכם יעקב שושנה. גם בקונסטנטין, כחזן, שוחט, ודורש תורה ברבים, והעמיד אחריו תלמידים שוחטים, חזנים ודרשנים.
בשנת תשי"א (1941), במהלך מלחמת העולם השנייה, התמנה כרבה הראשי של העיר בטנא, כאשר לצדו כיהנו חכם רחמים גדז', חכם שלום ברמי, וחכם חי דזירה אלבז. בראש מעייניו העמיד את הרחבת החינוך היהודי, שעקב עליית השלטון הנאצי, גורש ממוסדות החינוך הצרפתיים, ובטיפול במאות הפליטים היהודיים שהגיעו לעירו מהעיר גאבס שבתוניסיה.
חכם ישועה ללום נלקח לבית עולמו ביום י' בניסן תש"י (1950). ביום כ"ה כסלו תשנ"א (1992) הועלו עצמותיו לארץ ונטמנו בבאר שבע. לאחר מותו יצא לאור ספרו 'ליקוטי אהרון' – דרשות, והוקם בשנת תשמ"ו (1986) בית כנסת על שמו בעיר באר שבע.
