גדל בתורה וביראה על ברכי אביו, החכם המקובל יוסף מלול. בשנת תרצ"ד (1934) עבר ללמוד בתלמוד תורה בעיר בני מלאל. כשבגר למד בישיבה בעיר מכנאס מפי החכם רפאל ברוך טולדאנו וחכם שמואל חליוואה. בשנת תש"ד (1944) עבר ללמוד בישיבה במרקש, מפי החכם יעקב אדרעי וחכם יחיאל נחמני, ובשנת תש"ו (1946) הוסמך כמורה הוראה ע"י חכם רפאל ברוך טולדאנו וחכם יוסף משאש.
בשנת תש"ו (1946) חכם מנשה עזריאל מלול נשא לאשה את מרת חסיבה בת חכם עיוש מלכה, וחזר מיד לאחר נישואיו ללמוד בהתמדה בישיבה הגבוהה במרקש.
בשנת תש"ח (1948), לבקשת חכם רפאל עבו, החל לשמש רב ומורה בישיבת 'אוצר התורה' בעיר קזבלנקה. במהלך השנים, לימד וסייע בהקמת ישיבות ותלמודי תורה ברחבי מרוקו.
בשנת תשי"ט (1959) זכה ועלה לארץ ישראל דרך צרפת. לימים מונה לאב בית הדין ורב באור עקיבא, ובקיסריה. הוא שירת את הציבור בענווה ובצניעות, בהסתפקות במועט, באהבה והמשיך בכך במסירות נפש אף כאשר בריאותו החלה להתדרדר. בדרשותיו הנלהבות עורר את הציבור למעשי צדקה וגמילות חסד, והקים את מפעל 'מעות חיטים' לתמיכה במשפחות נזקקות לקראת חג הפסח.
בשנת תשכ"א (1961) נבחר לשמש כיושב ראש המועצה הדתית. במשך שמונה עשר שנה, במסגרת תפקידו זה, פעל רבות למען כל ענייני הדת והרבנות, בלא שקיבל על כך כל שכר. כשנה וחצי לפני פטירתו חלה במחלה קשה, סבלו גדל, ומצבו הבריאותי הלך והתדרדר.
חכם מנשה עזריאל מלול נפטר, מדוכא בייסורים, ביום י' בשבט תש"מ (1980), והובא למנוחות בנתיבות.
בשנת תשמ"ה (1985) יצא לאור בירושלים הספר 'אור מנשה' על תולדות חייו, ובשנת תשע"ה (2005) יצא לאור בקיסריה ספרו, 'אלפי מנשה' - דרושים וביאורים.
