חכם אהרון מנדל הכהן


החכם היומי על לוח השנה:
< חשון ה'תשפ"ה November 2024 >
אבגדהוש
     ל/1א/2
ב/3ג/4ד/5ה/6ו/7ז/8ח/9
ט/10י/11יא/12יב/13יג/14יד/15טו/16
טז/17יז/18יח/19יט/20כ/21כא/22כב/23
כג/24כד/25כה/26כו/27כז/28כח/29כט/30

מקצת שבחו

חכם אהרון מנדל הכהן נולד לאמו ולאביו רבי נתן בו רבי בנימין מקוסוב בשנת תרכ"ו (1866) בעיר טבריה. 
גדל בתורה וביראה על ברכי חכמי ורבני טבריה וצפת, ובראשם חכם חיים שמואל הכהן קונורטי, רב העיר טבריה.
חכם אהרון מנדל הכהן נשא לאישה את מרת שרה העניא לבית שולמן. 
בשנת תרנ"ז (1887) עבר לקהיר לשמש רב הקהילה היהודית האשכנזית של קהיר. קהילה שהוקמה כבר בשנת תרכ"ה (1865) עם התגברות גלי הגירה של יהודים ממזרח אירופה אל מצרים. 
בשנת תרס"א (1901) חכם אהרון מנדל הכהן פרסם קול קורא להקמת מועצת רבנים עולמית בשם 'כנסת ישראל', ואכן בשנת תרס"ג (1903) כינס קונגרס רבני עולמי בהשתתפות 500 רבנים, בעיר קראקוב בפולין. אחד הדוברים המרכזיים בכנס בקראקוב היה חכם אליהו בכור חזן, רבה של אלכסנדריה.
בשנת תרס"ג (1903) הוציא לאור גם את ספרו 'כנסת חכמים' בעניין זה, ובשנת תרס"ד (1904) הוציא לאור חלק שני לספר זה.
בשנת תרס"ח (1908) הוציא לאור את ספרו 'אבל מצרים - הספדים, ובשנת תר"ע (1910) הוציא לאור את חיבורו 'כלילת חתנים' - דינים ומנהגים. בשנת תרע"א (1911) הוציא לאור קונטרס בשם 'סמיכת חכמים', ובו קרא לחידוש הסנהדרין, ובשנת תרע"ג (1913) הוציא לאור את ספרו 'ספר האגודה' - על אגודת הרבנים.
בשנת תרע"ז (1917) לאחר כ-30 שנה, בהן שימש רב קהילת יהודי אשכנז, הועבר מתפקידו, בלחץ כמה גבירים, מכיוון שסירב לדרוש, בשפה הגרמנית. קרבתו לחכמי הספרדים, האופן בו שילב בתשובותיו את מנהגי ספרד ומנהגי אשכנז, כמו גם הסכמתו להקמת ועד שחיטה משותף לכלל היהודים בקהיר, היה לצנינים בעיניהן. אך לא אלמן ישראל, וחכם אהרון מנדל הכהן הוזמן לשמש דיין בבית הדין בראשות חכם רפאל אהרון בן שמעון, רבה של קהיר.
בשנת תרפ"א (1921) חכם אהרון מנדל הכהן הוציא לאור את ספרו 'הנשמה והקדיש' - השארות הנפש, ו'חוברת הקדיש' - דינים ומנהגים'. בשנת תרפ"ד הוציא לאור 'קונטרס עגונות' - התרת גט ע"י כתבו של הבעל.
בשנת תרפ"ז (1927) זכה ועלה לארץ ישראל, והתיישב בעיר חיפה.
חכם אהרון מנדל הכהן נפטר ביום ח' בחשוון תרפ"ח (1927), ומנוחתו כבוד בעיר חיפה.
לאחר פטירתו יצא לאור בתל אביב בשנת תש"כ (1960) הספר 'יד רא"ם', ובו כונסו כתביו:  דרשות, שו"ת ומוסר. 
 
הצהרת נגישות