חייבה תורה מיתה לרוצח - יש לתת טעם רוחני למצווה זו, כי התורה היא שישים ריבוא אותיות כנגד שישים ריבוא נשמות ישראל, שכל נשמה אחוזה באות אחת, ובמות אחד מישראל אז מסתלקת אות אחת מהתורה, אשר שם היה אחוז, כדרך הנשמה המסתלקת בסילוק הגוף. רק כדי שלא יתבטל אות אחת מהתורה אפילו רגע, לזה עד שלא שקעה שמשו של צדיק זה, זרחה שמשו של צדיק אחר במקומו, ובשורשו 'דור הולך ודור בא'. והתורה כולה היא שמותיו של הקדוש ברוך הוא, ובחסרון אות אחת הרי זה מוחק את השם. אך ההורג את הנפש קודם זמנו, ונפש זה אין לו תמורה, כי התחילה העמיד הוא, יתברך שמו, סדר הדורות כהווייתם, וככלות שנותיו של זה יתחילו שנותיו של הבא אחריו, ואדם בעל בחירה, ובידו להרוג את חברו, אף שעדיין לא כלו שנותיו, ומפסיק רוצח זה בין הדברים, משך זמן שלא בא אדם אחר לעולם, במקום זה הנרצח, והרי הוא מוחק את השם.