'לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות, אפילו שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה', ומה שאומרים אנו: 'כל העוסק בתורה שלא לשמה, נוח לו שלא נברא ותורתו נעשית לו סם המוות'. ...
ונראה לי ליישב על פי מה שכתב בעל העיקרים בפסוק: 'מה ה' א-להיך שואל מעמך - כי אם ליראה את ה' א-להיך' - שהכוונה שבשמירת המצוות, האדם זוכה ליראה פנימית, ותהיה חקוקה בליבו אהבתו יתברך, ואפילו שהיא שלא לשמה, המעשה מצד עצמו - מצווה ומעשה טוב נקרא, מה שאין כן לימוד תורה לחוד, אם הוא שלא לשמה, כי אם להתייהר, חס ושלום, אין מעשה טוב כלל. ... שהעוסק בתורה שלא לשמה, טוב לו שלא נברא - מדובר בעסק התורה לחוד, אבל זה שאומרים: אנו לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות - שניהם כאחד טובים, ואף על פי שהם שלא לשמה, מכל מקום כיוון שיש מצוות עם עסק התורה, מזדכך אז החומר. ... עד כאן לשונו.
וזוהי כוונת 'רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל' - לזכך חומרם, ולפי שיצר לב האדם רע, ולא כל העולם לומדים לשמה, ואם לא נתן לנו לזכך חומרינו כי אם התורה בלא מצוות, הרי נוח למי שלמד לשמה - מזדכך, אבל למי שלמד שלא לשמה - לא יזדכך חומרו, 'לפיכך' - כדי לזכך את ישראל כולם, ואפילו מי שלא למד לשמה, 'הרבה להם תורה ומצוות' - שניהם ביחד, שאז אפילו מי שלומד שלא לשמה, על ידי מעשה המצוות זוכה ליראה פנימית, ותהיה חקוקה בליבו אהבת ה'.