מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה'
מלמד שצריך לברכם בשלום לכל דור כפי המחלוקת של אותו דור.
התורה אין לה תכלית וסוף, ובכל דור ודור מתחדשים בה חידושים שלא נאמרו בה. על כן אמר: 'ה' עוז לעמו יתן' - רצונו לומר: כאילו בכל דור ודור הוא ייתן התורה, מחמת החידושים שמתחדשים בה. ומה שאמר: 'ה' יברך את עמו בשלום' - רצונו לומר: הרי היא כמו שהתורה, הרי הוא בכל דור ודור ייתן החידוש שמחדשים בה, כך השם בכל דור ודור יברך את עמו, לפי שבכל דור ודור המחלוקת שיהיה בפיהם הוא משונה מהדורות הראשונים, לפיכך צריך שיברך אותם בשלום, הראוי לאותו מחלוקת שיהיה. על כך אמר 'יברך' ולא אמר 'ברך', לפי ברכת השלום של אותם הדורות הראשונים כל אחד מהם כפי טעמו, ושל האחרונים כל אחד כפי טעמו. על כן אמר: לעולם הוא מברך בשלום לכל דור ודור כפי מחלוקתם.
חכם מימון יאפיל (יפה), פי צדיק, דף מ"ט ע"ב, דפוס Anton Santini & Co, ליוורנו, תקי"ט (1759). מתוך 'החכם היומי'
