ואל יאמר בן הניכר: מי שמך לאיש, ללמד תורה ברבים, מי אתה ואנה תלך בדרכים, אשר שגבו ממך, כי לא כל מוח סובל זה. אף אתה אמור לו: כבר קידמך המדרש במדבר רבה פרשה י"ד: 'דברי חכמים כדרבונות' - מנין אתה אומר שאם שמע אדם דבר מפי קטן שבישראל, יהא בעיניו כשומע מפי חכם שבישראל? - תלמוד לומר: 'והיה אם שמוע תשמעו אל מצוותי, אשר אנכי מצווה אתכם היום'. ולא כשומע מפי חכם, אלא כשומע מפי חכמים; ולא כשומע מפי חכמים, אלא כשומע מפי סנהדרין; ולא כשומע מפי סנהדרין אלא כשומע מפי משה - הכוונה, כי יהא דומה בעיניו כשומע מפי כל חכמי ישראל, וכשומע מפי משה ממש, שיובן עם מה שכתוב בכתבי האר"י, זכרונו לחיי העולם הבא, שאין אדם יכול לחדש דבר בתורה אלא אם נתעבר בו ניצוץ מנשמת משה רבינו, עליו השלום.