מקצת שבחו

חכם שמואל אבוהב נולד לאמו שרה ולאביו חכם אברהם בשנת ש"ע (1610) בעיר המבורג שבגרמניה.

ראשית תורתו למד בעיר המבורג, שם היתה קהילה ספרדית גדלה, ובה ייסד אביו את בית הכנסת 'כתר תורה'. בשנת שפ"ג (1623), בגיל 13, שלח אותו אביו לעיר ונציה שבאיטליה ללמוד תורה בבית מדרשו של חכם דוד פרנקו. חכם דוד פרנקו נפטר לאחר כשנה, אך חכם שמואל אבוהב, נקשר למשפחת פרנקו, ונשאר בעיר ונציה. בשנת שפ"ח (1628) נשא לאישה את ביתו של חכם דוד פרנקו, מרת מזל טוב ונולדו להם מספר בנים, רק ארבעה מתוכם נותרו בחיים: אברהם, יעקב, יוסף ודוד. 

בשנת שצ"ח (1638) עבר לעיר ורונה באיטליה, הקים בה קהילה ספרדית, ועמד בראש ישיבה חשובה שהקים. בשנת ת"י (1650) נקרא לעיר ונציה לשמש רב העיר וראש הישיבה. הוא העמיד תלמידים הרבה, חלקם מחשובי חכמי איטליה בדור שלאחריו. השיב תשובות בהלכה לשאלות שהופנו אליו מכל רחבי איטליה ומחוצה לה, וזכה לכינוי הרשב"א - רבי שמואל בן אברהם כשם אחד מגדול חכמי ספרד - רבי שלמה בן אדרת. 

תקופתו, תקופת הרנסנאס, בה הוסרו המחיצות בין יהודים לנוצרים, ונפרצו חיי הדת והמוסר בקהילה היהודית. חכם שמואל אבוהב פעל לתקנת חיי המוסר, והתריע בפני הבריות על חומרת מעשיהם. הוא התעמק בחוכמת הקבלה, והיה ממתנגדיו החריפים של משיח השקר שבתאי צבי. בבית דינו הודה נתן העזתי כי נבואותיו הן שקר.

מתוך ענוותנותו נהג לחבר כתביו בעילום שם, ולתשובותיו נהג להוסיף שמות מחכמי הישיבה, שעמד בראשה. ספרו החשוב 'ספר הזיכרונות', נדפס בעילום שם בוונציה בשנת ת"י (1650) בידי חכם יצחק בן אברהם ישורון אך הוסכם על הכל, כי אכן זהו ספרו של חכם שמואל אבוהב, וכך גם כתב מרן החיד"א בספרו 'שם הגדולים'.

בשנת ת"נ (1690), בהגיעו לגבורות, גזר על עצמו גלות, והיה נוהג להתבודד ולנדוד בין הערים, עד שחזר לוונציה. 

חכם שמאל אבוהב נפטר ביום א' אלול תנ"ד (1694), ובנו חכם אברהם אבוהב שימש אחריו כרב העיר ונציה.

ספרו 'דבר שמואל' - שו"ת יצא לאור בידי בנו חכם יעקב אבוהב, לאחר מותו בשנת תס"ב (1702).