מקצת שבחו
חכם ד"ר משה ונטורה נולד לאמו רושה ולאביו יעקב בשנת תרנ"ב (1892) בעיר איזמיר שבטורקיה.
בנערותו למד בתלמוד תורה ובבית הספר 'כל ישראל חברים' איזמיר. כשבגר עבר לקושטא (איסטנבול), שם למד בבית המדרש לרבנים, שנוסד ע"י 'כל ישראל חברים' בשנת תרנ"א (1891) בראשות חכם אברהם דאנון.
בשנת תרע"ד (1914), במלחמת העולם הראשונה, גויס כקצין לצבא העות'מאני, ונשלח במסגרת תפקידו לבגדאד, בירת עיראק. בתום המלחמה, נשאר בבגדאד ולימד עברית בבית הספר היהודי. בשנת תרע"ט (1919) חיבר ספר לימוד בשם 'עברית בעברית'. לאחר מכן, עבר לביירות, בירת לבנון, ועמד בראש תלמוד תורה.
בשנת תרפ"ב (1922) עבר לפריז, שם למד בסורבון פילוסופיה ופסיכולוגיה. הוא השלים דוקטורט בנושא 'הפילוסופיה של רב סעדיה גאון'. בשנים אלה ערך עיתון לנוער יהודי בשם Eliacin.
באותן שנים בפריז, חכם ד"ר משה ונטורה נשא לאישה את מרים ונולדו להם ארבעה ילדים.
בשנת תרח"צ (1938) הוזמן לשמש רבה הראשי של העיר אלכסנדריה שבמצריים. באלכסנדריה הקים בית ספר תיכון יהודי בשם 'הרמב"ם', ששפת הלימוד בו הייתה ערבית. בין תלמידיו בבית הספר, נמנה הרוג המלכות אלי כהן. באלכסנדריה הוציא לאור כמה ספרים מתוך דרשותיו ושיעוריו הקבועים בבית הכנסת 'אליהו הנביא' בעיר.
בשנת תש"ח (1948), ביום ההכרזה על הקמת מדינת ישראל, גורש ממצריים בחוסר כל. חודשיים לאחר גירושו התפרסם ספרו החשוב בצרפתית: 'Soupirs et espoirs' ('אנחות ותקוות'), ובו מבחר דרשותיו במצריים על רקע מלחמת העולם השנייה. חכם ד"ר משה ונטורה עבר לארה"ב, שם לימד ב'ישיבה יוניברסיטי' פילוסופיה יהודית. בשנת תשי"א (1951) עבר לאנגליה ושימש כראש בית המדרש לרבנים ומרים 'מונטיפיורי קולג''.
בשנת תשי"ג (1953) זכה ועלה לארץ ישראל, התיישב בעיר ירושלים, ושימש כמורה, ומרצה בכמה מוסדות.
בשנת תשט"ו (1955) היו דיונים להקמת 'מתיבתא', שתשמש בית מדרש להכשרת רבנים ספרדיים, על שמו של הראשון לציון חכם בן-ציון מאיר חי עוזיאל, שנפטר כשנתיים קודם לכן. חכם ד"ר משה ונטורה התבקש לעמוד בראש המתיבתא. אך לבסוף המיזם לא יצא לפועל.
בשנת תשי"ט (1959) הוציא לאור את ספרו 'מבוא למחשבת ישראל'. בשנת תש"כ (1960) הוציא לאור את ספרו 'קיצור משנה תורה לרמב"ם' בשני כרכים. בשנת תשכ"ו (1966) יצא לאור ספרו 'פסיכולוגיה למורים'
חכם משה נפטר ביום י"א אב תשל"ח (1978), בגיל 86, ומנוחתו כבוד בהר הזיתים בירושלים.
