מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא'
מלמד גדלות נשמתו מכרת שלא נבראת לעצמה לבד.
שעל ידי כן יזכך ליבו לחזות במעלת נשמתו, ואז יאהב את ה' וילך בדרכיו, להידמות אליו בכל דרכיו, ולהיות רחום וחנון, ולאהוב את חבריו ולגמול חסד, כפי שכתוב: 'מה ה' דורש ממך, כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלהיך'. וידוע כי מידת הנדיבות גדולה היא בנפש האדם, ואשרי אדם זוכה להיות עזר ומגן ליצוריו, או להשלים איזה מעשה טוב החפץ בו הא-לוהים ... המידה הזאת היא אות על גודל לב בעליה ונשמתו, שאינה נוחה אם היא לבדה תהנה מפרי חכמתה, גבורתה ועושרה, אבל תחפוץ לחלקם לכל לראויים להם, כי מרגשת ומכרת שלא נבראת לעצמה לבד.
חכם רפאל יהודה ישראל, שומר מוסר, פרק כ"ה, עמודים קל"ט-ק"מ. הוצאת נחלת ישראל, קרית-ספר, תשנ"ח (1998) מתוך 'החכם היומי'