מצווה גדולה ללמוד חכמת הקבלה, והטעם שמתוך כך ידע וישיג. ודוגמא זו מצינו בפרשת קדושים זה לשונם: 'מי שתאב להיכנס, שייגע בתורה'. ואחר כך מביא העניין שאמרו מורינו ששנינו: 'שמתוך שלא לשמה בא לשמה'. שאינו מותר ללמוד ולגלות רזי דרזין, מילין דעתיקין, לחכם ומבין מדעתו. וכמה ראיות על עונש המגלה החכמה הזאת, הכל היה לאותן הדורות הראשונים. אבל בדורות הללו מצווה ושמחה לפני הקדוש ברוך הוא שתתגלה החכמה הזאת, שבזכותה יבוא משיח, וכמה מאמרים בזוהר מורים על זה, וגם שם כתבו כמה וכמה ראיות ברורות על זה. ואמרו רבותינו זיכרונם לברכה: 'כל תלמיד חכם שלא ראה סימן ברכה בתלמודו בה' שנים שוב אינו רואה'. אז יניח ידו מתלמודו ויעסוק בחכמת הקבלה וילמד החכמה, והקדוש ברוך הוא עילת כל העילות וסיבת כל הסיבות, יעזרהו ברוב רחמיו המרובים, לבל יכשל בו, כמו שאמר דוד, עליו השלום: 'גל עיני ואביטה נפלאות'.