'וירעו אותנו המצרים כמו שנאמר הבה נתחכמה לו פן ירבה' - ועוד קשה: מה היא הראיה שמביא מפסוק 'הבה נתחכמה' - שלא היתה כי אם עצה לא מעשה. ויש לפרש על פי מה שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה: שבלעם היה באותה עצה, ומצאנו עצתו בכל מקום היא לרעה, כי זה דרכו כסל לו, כמו שנתן עצה למדין להפקיר בנותיהם לזנות, כדי להכשיר את ישראל, וכן הייתה עצתו עכשיו. וזהו שאמר המגיד: 'וירעו אותנו' - כלומר שעשו אותנו רעים וחטאים לה', על ידי עצתם, והוא מה שאמר להם פרעה: 'הבה נתחכמה לו' - בלשון יחיד, כלומר שאיני מתיירא כי אם מן החיבור שיש להם, שעל ידי האחדות, הם מתרבים במצוות, ולכך אמר שהחשש שלי הוא 'פן ירבה' - כלומר במצוות, ונתן להם בלעם עצה להעביר על דת.