'מרבה צדקה מרבה שלום' - אמנם המרבה צדקה הוא מרבה שלום, לא לבד, בינו ובין בני ביתו, שהם תמיד בשלום עמו, אלא עם בני אדם יהיה בשלום: בהיותו חונן דלים, ופתו מצויה אליהם - יהיו בשלום עמו, וגם ברך יברכוהו. וגם מרבה שלום בין העניים וגבאי צדקה, כי בהיותו מרבה צדקה יתנו להם הגבאים די מחסורם, ולא יבואו להתקוטט עמהם בתתם להם דבר מועט. וגם בהיותו מרבה צדקה ורצונו וחפצו בנתינתה בריבו, אם גם אשתו ובני ביתו יתנו מממונו צדקה לעניים, אף שיתנו מתנה מרובה לא יקפיד עליהם ולא יתקוטט עמהם. אכן, בהיותו כילי בלתי חפץ בנתינת הצדקה מרובה, אזי אם תתן אשתו אשר היא מצויה בבית פת לעניים או זולתו, יבוא להתקוטט עמהם ואין שלום באהלו.