'אם כסף תלווה את עמי את העני עימך' - שאינו עני, שצריך לקנות ממנו מאכל ומשתה, אלא שצריך לו לעסקיו - תלווה אותו, אבל 'את העני', כשאתה נותן לו צדקה, לא תתן לו כסף, אלא 'עמך' במאכל 'עמך' במשתה תביאנו, על דרך מה שאמרו רבנן כי טוב לו עמך, עמך במאכל, עמך במשתה, שבכך הווי צדקה חשובה, שמקרב הנאתה כמו שאמרו זכרונם לברכה.
'לא תהיה לו כנושה' - לא מבקשים נושה ממש, שלא תהיה לו, שזה במתנה נתת לו הצדקה, אלא אפילו כנושה - לעבוד בו עבודה על הצדקה שנתת לו, כלווה שהוא עבד לאיש מלווה - לא תהיה לו, כי משלו נתת לו, וכמו שאמרו ברמז הנזכר לעיל.
'ולא תשימון' - אתם: עשיר הלווה ועני המקבל צדקה, 'עליו' - על האיש העושה עמכם חסד, 'נשך' - של עין הרע, הנושך את ממונו, במה שראיתם את עושרו, וידעתם אותו מן החסד שעשה עמכם, שאילולי שכיוון לשם מצווה, היה לו להסתירו ולא לגלות את עצמו, לעשיר בהלוואה ומתנה זו אשר עשה.