שאלה: נשאלתי בחובש שהוא כהן ועובד בבית חולים, ולפעמים מקבל הוראה מהרופא לשבת ליד המת ולשמור עליו, האם נפסל בכך מכהונתו, ולא ישא כפיו ולא עולה לתורה. כי הוא איש דתי ושומר שבת וזהיר בכל התורה ומצוותיה ככל ישראל הכשרים, ובשנת יא"ר צי"ט של הוריו רוצה לעלות לתורה. ...
כתב מרן, זיכרונו ברכה, באורח חיים סימן קכ"ח סעיף מ"א: 'כהן שטמא למת שאינו משבעה מתי מצווה, פסול מן הדוכן ושאר מעלות הכהונה'. אלא שמקור דין זה הובא ב'בית יוסף', ושם כתוב מילת 'במזיד'. משמע, שבשוגג כשר, ואם כן, כאן, שהוא אנוס מטעם הוראת הרופא, ואין לו רצון כלל ליטמא, נקרא כמו שוגג ולא נפסל. וכן כתב המשב"ר זיכרונו לברכה בסעיף קטן ק"ן ובביאור הלכה. שדווקא במזיד הוא שנפסל. ופלא שלא העירו על מרן שלא תפס בלשונו מלת במזיד. ואין לומר, ששוגג לחוד, ואנוס לחוד, ונדון שלנו לא נקרא שוגג. שאדרבא, אנוס עדיף יותר משוגג להתיר ... אלא שלכאורה בנדון שלנו לא נקרא אנוס כלל, שיכול להשתחרר מעבודתו, ולא יהיה נטמא למתים. ...
אבל זה החובש, אילולא פקודת הרופא שישב וישמור על המת, אין לו שום הנאה ושום תקיפת יצר לכך. ולהשתחרר מעבודתו, בגלל זה לא אמרנו, שאולי יבוא רופא אחר במקום זה, ולא יתן לו פקודות כאלו, שהם אינם במסגרת תפקידו המוגדר שהוא לעזור לחולים.