מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל'
מלמד איך ישנו מנהג תרגום קריאת התורה, אם מרחיק הציבור.
באיזה אופן אפשר לשנות מנהג בית הכנסת של תימנים, שהיו רגילים לתרגם כל פסוק של קריאת התורה וההפטרה, כפי שהיה נהוג בימי חכמי התלמוד, וזה מאריך את התפילה יותר מדאי, ומרחיק חלק מן הצבור מלהשתתף בתפילה בבית הכנסת, והולכים לבית הכנסת אחר של עדות אחרות, שאינן מתרגמים. ... ואפשר משום שמתחילה כשנהגו לתרגם היה על דעת כן, שבכל עת וזמן שירצו לבטל – הרשות בידם, וכיון שמתחילה נקבע המנהג על אופן זה, גם להרשד"ם ושעמו יכולים לבטלו, ועדיין צריך עיון. איך שיהיה, בנדון שלנו פשוט שלכל העולם יכולים לבטלו.
ולכן מסקנת הדין בנדון שלנו, שאפשר לבטלו בתנאים אלו: שכל הקהל או רובם מסכימים לבטל את המנהג. ...שביטול מנהג זה לא יגרור אחריו ביטול שאר המנהגים שנוהגים בתימן.
הטענה שמנהג זה מביא לידי הרחקת חלק מהצבור להשתתף בתפילה בבית הכנסת היא טענה נכונה וברורה, ולא שהיא עילה בעלמא כדי לבטל המנהג, ועל מעלת כבוד תורתו לברר את המצב היטב, שלא תהיינה חששות אלו, ואז אפשר לבטל מנהגם על ידי התרה וחרטה, והמתירים יהיו מקהל אחר, שאינו נוהג מנהג זה.
חכם שלום יצחק מזרחי, דברי שלום, חושן משפט, חלק ג, השמטה מחלק יורה דעה מתוך 'החכם היומי'
