מקצת שבחו
חכם יוסף בן ג'וייא נולד לאמו ג'וייא ולאביו בעיר צפת. אביו נפטר בילדותו, ואמו גדלה וחינכה אותו, והוא קרוי על שמה ג'וייא, שפירושו אבן יקרה.
בשנת תק"ב (1742) יצא לאירופה בשליחות מצוה מטעם כוללות צפת יחד עם עמיתו החכם יום טוב סאבאן. הם סובבו בערי תורכיה, ונשאו ונתנו שם בהלכה עם גדולי הדור. חכם יוסף בן ג'וייא מוזכר בשו"ת 'דבר משה' לחכם חיים משה אמארילייו ובקונטרס 'בני יונה' לחכם יונה בן ריי, שהיה המרא דאתרא בקושטא.
בשנת תק"ד (1744) עברו מתורכיה לערי איטליה. בשהותם באנקונה נתחבבו על חכם משה חיים מורפורגו בנו של חכם שמשון מורפורגו בעל ה'שמש צדקה', ושליחותם עלתה יפה לטובת כוללות צפת. בשנת תק"ו (1746) שבו משליחותם דרך ליוורנו, והגיעו לעיר צפת בראשית חודש אייר.
בשנת תק"כ (1759), עקב רעידת האדמה בגליל, שהחריבה את העיר צפת, העתיק את מקום מגוריו לירושלים. עד מהרה נתוודע בין חכמי ירושלים כאחד החכמים המופלגים. בשנת תקכ"ח (1768) הוא חתם עם חכמי ירושלים על הסכמה לספר 'שער המים' לראשון לציון החכם משה מרדכי יוסף בכר מיוחס.
חכם יוסף בן ג'וייא חיבר ספר 'טל אורות', והוא חיבור רחב על ספר 'המרדכי' להלכות ברכות שבת וערובין ובענייני ט"ל מלאכות שבת, ותשובות בהלכה וקצת פירושים וחקירות על התורה. החיבור נדפס בסלוניקי אחר פטירתו בשנת תקנ"ה (1795) על ידי החכם חיים שלום מארגונאטו בעל ספר 'דרכי שלום'.
חכם יוסף אבן ג'וייא נפטר בירושלים ביום ג' מנחם אב תקכ"ח (1768).