מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא'
מלמד על בני אדם דומים לסוס, שמכה ברגליו להרחיק סוס אחר.
וכן יש בני אדם דומים לסוס שמכה ברגליו להרחיק הסוס, ואין שמים ביטחונם בה' יתברך, וכשיראו שיש אדם אחד בא בתחומם למכור איזה סחורה, הם מתעצבים, ואינם יודעים כי הכל ביד ה' ובידו כוח לפרנס כל העולם, גדולים וקטנים. ובזה גם כן לא יהא מתקמץ לתת צדקה לעניים, בחושבו כי מזה יחסר לחמו, כי הכל מיד השם יתברך, והוא זן ומפרנס לכל, ואדרבא הוא משפיע עליו שפע ברכות טובות במעשהו זה. ... ואל ידאג בזה כי הכל מאתו יתברך. ולא זו בלבד חייב אדם לתת צדקה לעניים, אלא גם כן חייב לנחם העניים על צערם, והוא מעיקר נתינת הצדקה.
חכם יוסף גנאסיא, 'זבד טוב' - פירוש וחידושי הגדה של פסח, דפים ב' עמוד ב'. דפוס חי- חדאד ג'רבה תשכ"ב (1962) מתוך 'החכם היומי'
