ואני בעוניי, אף שאני מכיר מיעוט ערכי להשיב על דברי החכם, מכל מקום משנה שלימה שנינו: 'הכל מלמדים זכות', וקל וחומר על החכמים, מחברי הספרים, שחייבים אנחנו לדונם לכף זכות, ולמסור את נפשו, להצדיק דבריהם, וצא ולמד מאותו חסיד, שהשכיב ריבה אחת תחת מרגלותיו, ואחר כך בבוקר ירד וטבל, ודנוהו תלמידיו לכף זכות, שלא נתכוון לעבירה, מפני שהיו מכירים במעשיו הטובים, ודנוהו שנתכוון להציל איזה מתלמידיו מן החטא, וכוונו על האמת. ועל אחת כמה וכמה בדברי המחברים שמן הסתם, נכתבו לזכות בהם את הרבים, אם אפשר לפרשם לזכות, אפילו באיזה דוחק, יש לנו לפרשם כך, ולא לחשוד בכשרים, שנשמתם צרורה בגן עדן. דוגמת מה שכתבו רבותינו זיכרונם לברכה: כל היכן שיש לדרוש לשבח - אנו דורשים, לגנאי - אין אנו דורשים. וכבר אמרו: לעולם יראה אדם כאילו בעל שמועה נגדו.