'קול חתן וקול כלה' - כפי שנהוג עכשיו, אין אנו שומעים רק 'קול חתן' ולא 'קול כלה'. הוא החתן אומר: גהרי את מקודשת לי', והיא הכלה אינה משיבה על זה: 'הן'. היא רק שותקת, ומקיימת שתיקה דומה כהודאה. ולא רק שאינה צריכה להשמיע קולה, גם אינה רשאית לכך. .... וזה נגד האידאל של היהדות באישות. כי האידאל של היהדות הוא 'זה לעומת זה', שווה זכויות וחובות במלוא מובנם של המילים, בלי שום יתרון אחד על השני, אף במאומה, לא בזכות ולא בחובה. ... ובזה נבין הפסוק בתורה: 'ויעתר יצחק לה' נוכח אשתו' - על אשתו לא נאמר אלא 'נוכח אשתו'. ... לא 'עזר' ולא 'כנגדו', אלא דווקא לנוכח אשתו, מפני שגם היא יושבת תמיד לנוכח בעלה. וזה מושג חדש אצל האבות והאימהות שלנו, שלא שלטה אצלהם בכלל הזוהמה של עץ הדעת. ... וזה המובן של הברכה: 'עוד ישמע קול חתן וקול כלה' - כי תתבטל הזוהמה של חטא עץ הדעת, ותתבטל גם הגזרה של 'והוא ימשול בה', ויהיו שניהם, האיש והאישה שווים, וישמע גם קול כלה.