'גויה הנשואה לכהן שבאה להתגייר, אין מקבלים אותה, שהרי הכהן אסור בגיורת ומשוחררת, אפילו אם נתגיירה או נשתחררה פחותה מבת שלש שנים, הואיל ואינה בת ישראל, הרי זו כזונה ואסורה לכהן' - הרי שגרות הגויה הנשואה אינה מוציאה אותו מאיסור זה, וכיוון שעדיין באיסורו עומד, ואינו זז ממנו, אין נזקקים להתיר לו אישה זו מאיסור גויה, אלא אדרבה בכגון זה נאמר: 'הלעיטהו לרשע וימות', כיוון שסוף סוף באסור עומד. והנה ראיתי למעלת כבוד תורתו שכתב שני טעמים להתיר גרות זאת: האחת - שכל העם מקצה נכשלים מבלי דעת, שבניהם הם בני אישה נכרית ויתחתנו בהם. השנית - מה נפסיד אם יהיה הדבר, הלא גם עתה עובר על נוכרייה, שפחה, גויה, זונה. והקידושין ושבעה ברכות, לא יוסיפו עליו שום איסור, אלא אדרבה, בקידושין ושבעה ברכות אחר הגרות, מכניס את הבנים והבנות לתורת ישראל. הלכך כיוון שמניעת הגרות, גורם נזק לאחרים שיכשלו באיסור התחתנות מבלי דעת, אין אומרים בזה: הלעיטהו לרשע וימות.