כתוב בספר החינוך מצוה ל"ג: 'דיני המצווה כגון כבוד זה מנכסי מי חייב לעשותו - אם משל אביו או אם משל עצמו? - והלכה משל אב, אם יש לו נכסים, ואם לאו - יחזור הבן אפילו על הפתחים, ויאכיל אביו' - וזה הפך כל הפוסקים. זה לא כדעת רבי יצחק אלפסי, שכתב שאם הניח הבן, והאב אין לו - כופים את הבן לתת לאביו בתורת צדקה, כפי אותו מעשה שרבא כפה לרב נתן בר אמי לתת צדקה בסך ארבע מאות זוזים לאביו. אך איך ניתן להסיק מכאן שעליו לחזר על הפתחים? גם הרמב"ם, שבדרכו הולך ספר החינוך, לא כתב אלא שעל הבן לזון את אביו ואימו כפי יכולתו, אם אין להם ממון. ובפירוש כתבו הטור והשולחן ערוך, שהבן אינו חייב לחזור על הפתחים ולהאכיל לאביו. ...
ואם לבו נטה על אשר לא ראתה עינו לירושלמי בפרק ראשון של קידושין ששנינו בו: 'רבי שמעון בר יוחאי אומר: 'כבד את אביך ואת אימך' - בין יש לו, בין אין לו, ואפילו הוא מחזר על הפתחים'. מאמר זה אין כוונתו, שיכבדנו משלו ויחזור הוא על הפתחים, שהרי מקובל בידינו שמכבדו 'משל האב', אלא שמכבדו כגופו, ובטל ממלאכתו, ומתוך כך צריך לחזור על הפתחים. כך פירש הרא"ש, ומביאו ה'בית יוסף' שם. באופן שכל הפוסקים סבורים, שאינו חייב לחזר על הפתחים להאכיל לאביו ... ואפילו בעל ה'ספר מצוות גדול', המחמיר מכולם לא חייבו, אלא לטחון ברחיים ולא לחזור על הפתחים.