'עבדו את ה' בשמחה' - רבותינו אמרו: אם אדם נותן צדקה והוא נותן אותה בפנים זועפות, לא נחשבת לו לצדקה, בגלל שהכסף איננו שלו אלא של הקדוש ברוך הוא, שנתן לו בריאות בכדי שיוכל לעבוד ולהרויח כסף. ולכן צריך לתת את הצדקה בשמחה, ואם כך יעשה, נחשבת לו לצדקה, בגלל שגם הוא שותף בנתינת הצדקה, דהיינו גם הוא נתן את החלק שלו שהוא השמחה.
הגמרא מספרת לנו מעשה ברב ברוקה, שמצא את אליהו הנביא, זכור לטוב, בשוק. שאל רבי ברוקא את אליהו הנביא, זכור לטוב, אם יש בין האנשים בשוק, כאלו המזומנים לחיי העולם הבא. ובין כך באו לקראתם שני אנשים. אמר אליהו הנביא, זכור לטוב, לרבי ברוקא, הללו מזומנים לחיי העולם הבא. שאל אותם רבי ברוקא: מה מעשיכם, שבגללם זכיתם לחיי העולם הבא. אמרו האנשים הללו: אנחנו שמחים ומשמחים אחרים, שבשעה שאנחנו רואים אנשים עצובים, אנחנו משמחים אותם.
אנחנו לומדים מכאן, שאם רוצה לשמח אחרים, צריך הוא עצמו להיות שמח, שאם הוא עצמו היה עצוב, אפילו אם הוא רוצה בכל כוחו לשמח אחרים, לא יכול לשמח אחרים.