מקצת שבחו
חכם משה בלולו נולד לאביו חי ולאימו רחל בשנת תר"ס (1900) בעיירה א-זאויה, ליד הבירה טריפולי, שבלוב.ראשית תורתו למד מפי חכם דוד הכהן, חכם כליפא חסאן ג'רמון, ומפי רבו, החכם כמוס חזן.
כשבגר נסע לטריפולי ללמוד חריתה. הוא התפרנס מחריתת אותיות על גבי לוחות שיש. תוך כדי, למד בישיבת 'דאר בורתא', ובלילות למד זוהר בבית הכנסת 'צלאת לפרנק'.
כשחזר לא-זאויה התבקש ע"י רב העיר, חכם כמוס סופר לחזור לטריפולי כדי ללמוד שחיטה. בשנת תרפ"ג (1923), לאחר שהוסמך כשוחט חזר לא-זאויה, והצטרף לצוות שוחטי העיר.
בשנת תרפ"ז (1927) התחתן וחזר לטריפולי. בשל קולו הנעים, היה חזן מאוד מבוקש בבתי הכנסת, והתפרנס משחיטה. בשנת תר"צ (1930) נשלח לעיר מצראתה, לשמש רב העיר. הוא עסק בכל מקצועות הקודש, העמיד תלמידים, דרש ברבים, והקים מקהלה. בבוקר הוא היה מלמד את הילדים, ואחר הצהריים ארגן קבוצה של מבוגרים, שלא למדו כשהיו צעירים, ולימד אותם קרוא וכתוב - עברית ואיטלקית.
בשנת תרצ"ב (1932) גורש מהעיר ע"י השלטונות האיטלקיים מכיוון שהעיר לאחד מקציני הצבא, שהיה מבקר בלילות בשכונת היהודים, והתפתחה שמועה, שיש לו קשר עם אחת הבנות הצעירות. חכם משה בלולו חזר לטריפולי, ומיד אחר-כך נקרא לשמש רב העיר סרת.
גם בסרת, חכם משה בלולו, לא מנע עצמו מלומר את דעותיו על המשטר הפאשיסטי. הוא גינה את החיבור של איטליה לגרמניה הנאצית, וצידד בפומבי בבעלות הברית. בשנת תש"א (בדצמבר 1940), חכם משה בלולו נעצר והושם במאסר יחד עם חכם פריג'ה זוארץ. הם הוגלו למקום במדבר שנקרא און, הועברו למחנה מעצר, ומשם למאסר בתאג'ורה. בשנת תש"ג (ינואר 1943), עם שחרור לוב מידי הגרמנים, יצאו לחופשי.
עם שחרורו הגיע לעיר הולדתו א-זאויה, שם המתינו לו אשתו וילדיו כל תקופת מאסרו. הוא נקרא לשוב לעיר מצראתה לשמש רב העיר. במצראתה החל להקים מחדש את מוסדות הקהילה, שנחרבו בתקופת המלחמה., ושימש חבר בארגון 'חיזב אל-ווטאני', מעין פרלמנט המייצג את אזרחי לוב.
עם הקמת מדינת ישראל, החל לארגן את העלייה לארץ, ובאמצע שנת תש"י (אפריל 1950) זכה ועלה לארץ ישראל. הוא התיישב במעברת 'שבות עם' ליד בית ליד. הוא מונה ליו"ר הועד הדתי, והחל לשמש כשוחט.
חכם משה בלולו נפטר ביום י' בחשוון תשכ"ה (1965), ומנוחתו כבוד בבית העלמין ותיקים בנתניה.
בשנת תשנ"ב (1992), לאחר פטירתו, הוציא לאור, חכם משה ג'יעאן, לזכרו את הספר 'זהר משה'.