לרבינו הקדוש היו אוצרות של אוכל ומזון. הוא הכריז שהוא פותח את האוצרות, שיבואו כל בני הישיבות וילמדו אצלו. אבל רק אדם שלמד מקרא או משנה או גמרא או אגדה, יהא רשאי להיכנס. השומרים שמרו על המקום, שייכנסו בעלי משנה, בעל מקרא בעלי גמרא בעלי אגדה. היה תלמיד אחד ושמו יהונתן בן עמרם. תלמיד זה לא רצה ליהנות מכבוד התורה ומהלימוד שלו. כאשר השומרים שאלו אותו מה שמו ענה: אלמוני. לא נתנו לו להיכנס. 'דחק' - נכנס בלי רשות. בא אל רבינו הקדוש ואמר לו: פרנסני, רבי. שאל אותו רבינו הקדוש: למדת? - ענה: לא. קרית? לא. שנית? - לא. הלכה אתה יודע? - לא. מדרש אתה יודע? - לא. אמר לו: במה אפרנסך? כאן אני נותן מזון רק למי שלומד. אמר לו: 'רבי, פרנסני ככלב וכעורב'. פרנס אותו. ...
איך שכנע התלמיד, יהונתן בן עמרם, את רבינו הקדוש להאכיל אותו? ... אמרו רבותינו: הכלב, ה' זן אותו: 'לכלב תשליכון אותו'. במה זכה הכלב, שהוא המקבל את נבלותיהם של ישראל? - בגלל אבא שלו: 'ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו'. בזכות זה שהכלבים האלו, לא נבחו או צעקו כשיצאו בני ישראל ממצרים. אף כלב לא צעק. בזכות זה נתן לו לאכול את הבשר הזה. הוה אומר: הכלב הזה נהנה בזכות אביו. והעורב? - נוח שילח את העורב: 'ויצא יצוא ושוב'. אמר העורב לנוח: אני לא נבראתי בשבילך. היונה כאן בשבילך, אני לא. אני נבראתי בשביל אליהו הנביא: 'ואת העורבים שם ציוויתי לכלכלך'. אני מתקיים עכשיו בזכות בניי. כשיבואו לקחת אוכל משולחנו של אחאב ולהאכיל לאליהו. זה שאומר יהונתן בן עמרם: אמנם אני אין לי זכויות עכשיו, אבל רבי, פרנסני כי יש לי זכויות של אבותיי, אולי יש להם זכויות, ואולי ייצאו ממני צאצאים שעבורם אהיה זכאי להתפרנס.
ללמדנו, יש אדם חי בעולם הזה בזכות אבותיו. הקדוש ברוך הוא מפרנס את האדם הזה בזכות אבותיו. אביו היה צדיק ובזכותו הוא מתפרנס: 'וזוכר חסדי אבות'. יש אדם חי בזכות בניו. בנו הוא רב בבית הכנסת, ולכן כולם מכבדים אותו. ויש לך אדם החי בזכות עצמו. אולי אין לו בנים כשרים, אין לו אבות כשרים, ולכן חי בזכות עצמו. וזה שאנו אומרים: 'אלה תולדות נוח' - מה הם זכויותיו של נוח? אין לו זכויות מאביו למך, ולא זכויות מבניו שם, חם ויפת. בזכות מה? - 'נוח איש צדיק' - בזכות עצמו.