כתוב בספרים על הפסוק: 'גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך' - שתיבת 'נפלאות' - היינו 'נפל אות'. והיינו משום שלכל אדם יש אות בספר התורה, ספר תורה הוא מושלם הוא רק כאשר כל אותיותיו שלמות. ובכך מורה על שלמות עם ישראל. ויש לפרש שדוד המלך התאווה להשלים את נשמות כל ישראל 'לבלתי ידח ממנו נידח', על כן התפלל: 'אביטה נפלאות' - 'נפל אות', היינו איזו אות נפלה מספר תורה, שאדע איזו נשמה זקוקה עדיין לתיקונה. והנה כשם שאות הנוגעת בחברתה, פוסלת את הספר תורה, כן ישראל הפוגע בחברו. כי אחים אנחנו, ופגיעה מאח קשה יותר מפגיעה מאחר.
כמשל על הזהב, מלך המתכות, ששמע את הפחח מכה בפטיש על הברזל, והברזל צועק בקול גדול. אמר הזהב לברזל: מדוע אתה צועק בקול, למד ממני, שאף שמכים אותי, אינני צועק בקול. ענהו הברזל: אותך מכה מי שזר לך, אבל אותי אחי הברזל, מכה אותי, ומכת אח כואבת יותר.