'לא תלך רכיל בעמך, לא תעמד על דם רעך'. וידוע שעוון לשון הרע ורכילות חמור מעבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים. והרגיל בו הוא מהכת שאינה רואה פני שכינה. אם כן ההולך רכיל, הוא מאבד עצמו לדעת, וזהו אמרו: 'לא תעמד על דם רעך' - כלומר על נפשך, לא תגרום אבדתה. ואחר אזהרת 'סור מרע' סיים ב'עשה טוב' באמרו: 'ואהבת לרעך' - היא נשמתך, 'כמוך' - כלומר תשגיח על צרכיה, לחם לאכול ובגד ללבוש: 'שארה כסותה ועונתה לא תגרע'. ועל זה אמר רבי עקיבא 'ואהבת לרעך כמוך - זה כלל גדול בתורה' - רצונו לומר: אם אתה אוהב את 'רעך' - שהיא נשמתך, 'כמוך' - כגופך, אז אתה מקיים את כל התורה כולה. ... ובכן, מאהבת נשמתך כמוך, כגופך, תבוא לאהוב את כל אחד מישראל. והוא על פי מה שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה, שכל נשמות ישראל נחצבות מתחת כסא הכבוד, וכולן מתאחדות כגוף אחד, שבו הראש והלב והידיים והרגלים ויתר האברים. וכמו שלא יצויר שאבר אחד ישנא את חברו, אלא להיפך, אם אירע קלקול באיזה אבר, אז כל הגוף בכללו לא מרגיש טוב. וכן אם איזה אבר מתענג אז כל הגוף מרגיש בתענוגו. כן גם אתה תאהב את כל אחד מישראל, ותרגיש בצערו ותשמח לטובתו.