מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים'
מלמד שהמעשיר מהטעות הגוי, סופו שירד מנכסיו.
אסור לגנוב אפילו כלשהו, אפילו דרך שחוק, אפילו על מנת להחזיר או כדי לשלם תשלומי כפל או כדי לצערו, שלא ירגיל עצמו בכך. וכל גונב שווה פרוטה עובר על 'לא תגנובו', בין מגוי בין מישראל, בין מגדול בין מקטן.
וכתב 'הבאר הגולה' וזה לשונו: 'ואני כותב זאת לדורות, שראיתי רבים שגדלו והעשירו, מטעות שהטעו הגוים, ולא הצליחו וירדו מנכסיהם, ולא הניחו אחריהם ברכה. וכמו שכתוב ב'ספר חסידים' ורבים אשר קידשו ה', והחזירו טעות הגוים בדבר חשוב, גדלו והעשירו והצליחו והניחו יתרם לעולליהם'. עד כאן לשונו.
הביטו וראו חומר הגניבה והגזל. ומיום אשר נתפשט דבר זה, נתייבש השפע, כאשר באמת השר שלהם מקטרג למעלה: ראה בניך חומסים לבניי, ובפרט גוים, אשר לא בני מחילה הם.
חכם יוסף בן אדהאן , "שופריה דיוסף", רמזי השופר, ע"מ מ"ב, א' – מ"ב, ב', אלכסנדריה, דפוס פרג חיים מזרחי, תרנ"ז (1897) מתוך 'החכם היומי'