הטעם שאנו אומרים בשבת זה לזה 'שבת שלום', כתבו חכמינו זיכרונם לברכה, משום שהנשמה והגוף הם מתנגדים זה לזה כי הנשמה לא תחפוץ בשום אכילה ושתייה או בשום תענוג מהבלי העולם הזה, רק בדברים רוחניים, תלמוד תורה ומצוות ומעשים טובים. והגוף הוא להפך להוט אחר המאכלות והמשתאות והתענוגים למיניהם בראיה ושמיעה ודברים שמשעשעים את הגוף. ועל כן בכל ימות השנה הם מריבים זה עם זה, שיום שיש בו אכילה ושתייה ותענוג הגוף מתענג, והנשמה מצטערת, וביום שיש שבו תענית ולמוד התורה, הנשמה מתענגת והגוף מצטער, מה שאין כן ביום השבת שאכילתה וכל תענוגיה הם קודש ובזה גם הנשמה יש לה נחת רוח, ושניהם הגוף והנשמה הם בשמחה ובשלום, על כן קראו ליום ההוא 'שבת שלום' לאמור שלום הוא בין הגוף לנשמה.