מובא במגילת איכה וזה לשונו: 'אחד מאתונה בא לירושלים, מצא מדוכא (כלי אבן) שהיה שבור, לקחו והביאו אל לחייט, אמר לו: תפור לי את המדוכה השבורה, הושיט לו מלוא קומצו חול, ואמר לו שזור לי חוטים מהחול ואתפור.' עד כאן. ...
הכוונה שרמז לו על ישראל שהם מדוכים ושבורים ופזורים כמו אותה מדוכה שבורה, מה תקנה יש להם שישובו לארצם, ו'הן עם לבדד ישכון' ויתוקנו משבירתם ומפוזרים? והחייט הוא הבין חידתו ומליצתו גם הוא רמז לו ברמז תשובה, שישראל נמשלו לחול הים ולזה לקח מחול הים ונתן לו, ואמר לו: 'שזור לי חוטים לתפור המדוכה' - רצה לומר: בזמן שיהיו ישראל שזורים באחדות אחד ואין ביניהם לשון הרע, זה הוא תקנתם כמו המדוכה הנשברת יש לה תקנה על ידי תפירה.
'כל ישראל' אף על פי שהם מדוכים ונשברים ומפוזרים, תקנתם על ידי אחדות ושלום ביניהם, יתקנו שבר בת עמי בתשובה גמורה, ואז 'ישראל אשר בך אתפאר', 'ומי כעמך ישראל גוי אחד', והוא באחד.