מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים'
מלמד שאין לקללו, אפילו בלשון שאינו מבין, שהוא כחרש.
'לא תקלל חרש' - הזהרה שלא יקלל את חברו בלשון סתום, שאינו מבואר ומבורר, שהוא לשון קללה. וכמו שמצוי בחסרי הדעת, שמקללין חבריהם בדברים סתומים, שנראים לכאורה, שאינם לשון קללה, 'ובקרבו ישים ארבו' שהם לשון קללה.
ובפרט אם יהיה זה עם העכו"ם, וכי כשיוודע לעכו"ם, שהוא מקללו, ירע הדבר ויבוא לחרף ולגדף דת ודין של שונאי ישראל, ומזה נמשך חלול ה', חס וחלילה.
וזה שתרגם אונקלוס 'לא תלוט דלא שמע' - ירצה אפילו שלא בפניו, בעניין שאינו שומעו, אסור לקללו, ויוכלל בזה מה שאינו מבורר לו, שהוא לשון קללה אסור גם כן, כי מאחר שאינו מבין, הרי הוא כחרש.
חכם פרג'י נעים, מזמרת הארץ, עמ' קע"ו, הוצאת אור שלום, בת ים, תש"ס (2000) מתוך 'החכם היומי'
