מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים'
מלמד שאף בשלום תהיה אהבה ואחדות בין השונאים.
'כשניתנה תורה, נתקבצו אומות העולם אצל בלעם ואמרו: שמא מבול בא לעולם? - ה' למבול ישב. אמר להם: ה' עז לעמו יתן. ויאמרו כולם: ה' יברך את עמו בשלום'. -
יובן, על פי דברי ישעיה הנביא, שהבטיח כי לעתיד לבוא: 'וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ' - ולכאורה מה כל תוחלתנו לזה לקיום נבואה זו? - הרי כבר היה חזון כזה בתיבת נח, שהיו כל החיות והבהמות יחד בשלום? וכי כל כך טוב היה אז?!
אלא העניין הוא שבתיבת נח אין כל פלא שיהיה שלום ואחדות, שהרי כולם היו בסכנה גדולה, ובשעת סכנה וחירום, גם השונאים משתתפים יחד, אבל חזונו של ישעיה היה שאפילו בשעת שלום ורווחה, יהיו אהבה ואחדות בין השונאים.
והנה כשקבלו ישראל התורה כתוב: 'ויחן שם ישראל' כאיש אחד, וכשראו אומות העולם אחדות כזו אפילו בין הערב רב וישראל, חששו שמא מבול בא לעולם, והמצב מסוכן! השיב להם בלעם: ה' עז לעמו יתן - אחדות כזו היא אמתית, והתורה היא שאיחדה אותם, והוסיפו ה' יברך את עמו בשלום. השלום הזה של ברכה, ולא של שעת חירום.
חכם אברהם הכהן, מלל לאברהם, עמ' קסה, , הוצ' הספרייה הספרדית ירושלים, תש''ן (1990) . מתוך 'החכם היומי'
